פרק 9 - בנות ערובה

איך מביימים מחדש טראומה אמיתית למצלמה — סיפורה של רחל אדרי מאופקים הופך לשיחה עמוקה על שחזור, הזרה והגבול הדק שבין תיעוד לבדיון בקולנוע התיעודי.

הפרק עוסק בסרט התיעודי על רחל אדרי מאופקים ('רחל עוגיות'), שהוחזקה עם בעלה דוד עשרים שעות בידי חוליית מחבלים בשבעה באוקטובר וניהלה מולם מסע ומתן באמצעות אוכל ועוגיות עד שחולצה. הבמאית זוהר ואגנר מספרת איך ניסתה לשחזר את האירוע — תחילה כ'שחזור משטרתי' שבו רחל מביימת ניצבים בתפקיד המחבלים — וכיצד הדבר התגלה כקשה מנשוא עבורה, עד שהביאה את השחקנית מרב גרובר לשבת לצד רחל ולגלם אותה. החוקרת יערה (וזרי) מנתחת לעומק את מושג השחזור (ריאינקטמנט), ההזרה והמתח שבין נאמנות למציאות לבין הביצוע התיאטרלי, עם דוגמאות מהיסטוריית הקולנוע התיעודי. הפרק מיועד לחובבי קולנוע תיעודי, יוצרים וכל מי שמתעניין באתיקה של ייצוג טראומה על המסך.

תובנות מרכזיות

• שחזור משטרתי ('הצבעה') אינו נועד להגיע לאמת אלא לייצר דימוי של אמת עבור בית המשפט — וזו בדיוק הפעולה שעושים גם יוצרי קולנוע: לייצר דימוי של אמת ולא בהכרח את האמת עצמה.
• השחזור הוא 'יצור כלאיים' עם שלושה רכיבים — חזרה, גילום מחדש וביצוע (פרפורמנס) — וכוחו אינו באילוסטרציה נאמנה למציאות אלא ביצירת גרסה משופרת וחדשה של האירוע, במקום וזמן חדשים ולעיתים בגוף חדש.
• ההזרה יוצרת אצל הצופה מסע ומתן ותחושה פרדוקסלית: מצד אחד הוא צופה במשהו שכבר קרה בעבר, ומצד שני במשהו שמתרחש לראשונה על המסך ומומחז עבורו — שתי שכבות תודעה במקום אחת.
• לא ניתן היה לתת לרחל לגלם את עצמה לבדה — הנוכחות של השחקנית מרב גרובר לצידה היא שאפשרה לה לעמוד בשחזור הטראומה מול המצלמה, אחרת זה היה 'גדול עליה'.
• שחזור היה במשך שנים פרקטיקה מושמצת ומוקצה בקולנוע התיעודי (שהעדיף 'אמת' ישירה ומזוקקת), עד שאהרול מוריס פוצץ אותה ב-1988 עם 'הקו הכחול הדק' — סרט שמועמדותו לאוסקר אף בוטלה כי לא נחשב 'תיעודי' מספיק בשל השחזורים.