בנות יהודה

איך שתי מאמנות הקימו מחלקת כדורגל נשים בבני יהודה כדי לתת לילדות פליטים ומבקשי מקלט מקום על המגרש, ולמה מגבלות הרישום של ההתאחדות הופכות אותן לשחקניות זרות בארץ שלהן.

בפרק זה של הפודקאסט מארחים את יעלי כהן ואת קדן אשכנזי, מהמייסדות של מחלקת כדורגל הנשים בבני יהודה. הן מספרות איך פנו ב-2018 למועדונים תל אביביים גדולים (מכבי, הפועל) שדחו אותן, ורק בני יהודה כמועדון שכונתי פתחו להן את הדלת מתוך אג'נדה חברתית. הפרק עוסק בעיקר בפרויקט החברתי בשכונת התקווה: גיוס ילדות מבתי ספר בדרום-מזרח העיר, רבות מהן בנות לפליטים מאריתריאה וסודן או למהגרי עבודה, שנולדו בארץ והעברית היא שפתן. החלק המרכזי והמטריד נוגע לחסם הביורוקרטי: ילדות חסרות מעמד שאין להן תעודת זהות נחשבות 'שחקניות זרות', וההתאחדות מגבילה את מספרן בקבוצה, מה שמכריח את המאמנות לבחור בכאב לב את מי לרשום ולמי לאפשר לשחק. מתאים למי שמתעניין בכדורגל נשים, בליגות הנמוכות ובמפגש בין ספורט, חברה והגירה בישראל.

תובנות מרכזיות

• כדי להניע שינוי בחרו המייסדות במכוון להקים מחלקת נשים בתוך מועדון גברים קיים ולא קבוצה עצמאית, מתוך אמונה שמשם יבוא השינוי.
• בני יהודה אישרו את המחלקה לא מתוך אמונה בערך הספורטיבי של כדורגל נשים, אלא מתוך אג'נדה שכל ילד וילדה בשכונה יקבלו מגרש במקום הרחוב; יש תיאוריה שהסכימו כי לא האמינו שמשהו יצמח מזה.
• מגבלת הרישום של ההתאחדות מגדירה ילדות חסרות מעמד שנולדו בישראל כ'שחקניות זרות' (שתי זרות ועוד שלוש פליטות, חמש בסך הכל בקבוצה), כך שאחרי החמש הראשונות הבאות פשוט לא יכולות לשחק.
• רישום ילדה חסרת מעמד הוא הליך של חודשים הדורש מסמכים מהאו"ם, תרגום נוטריוני של חוזה (כ-300 שקל) ושיתוף פעולה של בית הספר וההורים, לעומת הליך של שעתיים לילדה עם תעודת זהות.
• כמענה לילדות שאי אפשר לרשום הקימו בית ספר לכדורגל ומשחקי ידידות; היום יש להן כמעט 200 שחקניות וסטארטאפים תל אביביים (TLVC ופאפלס) כספונסרים מ-day one.