מאמרי האדמו'ר הזקן - הילולת בעל התניא

מתי לא נופלים על הפנים ולא אומרים תחנון בחודש סיוון, ולמה כל מי שנמצא עם בעל שמחה נפטר מתחנון.

השיעור עוסק בדיני אמירת תחנון ונפילת אפיים, ומתמקד בימים שבהם לא אומרים תחנון בחודש סיוון. הרב מסביר שבימי החג ובשבעת ימי התשלומים שלאחר חג השבועות אין אומרים תחנון, משום שבזמן הגמרא יכול היה אדם שלא הספיק להקריב את קורבנו בחג לבוא ולהקריבו במשך שבעת ימי התשלומים, וזה היה כיום טוב פרטי שלו. מכאן נגזר הכלל שכל מי שנמצא במחיצת בעל שמחה — חתן, אבי הבן, מוהל או סנדק — אינו אומר תחנון, כי הקרבת הקורבן והודיה לקדוש ברוך הוא מגדילות ומקדשות את שמו. השיעור מתאים למי שמבקש להבין את טעמי הדינים שמאחורי לוח התחנון, וכן מובא בו דין מי ששרוי באבל ובבית האבל.

תובנות מרכזיות

• בחודש סיוון אין אומרים תחנון בראש חודש, בשלושת ימי ההגבלה, בחג עצמו ובשבעת ימי התשלומים שאחריו.
• מה שאנו קוראים היום 'חול המועד' נקרא בלשון הגמרא 'ימי תשלומים' — הימים שבהם יכול היה אדם שלא הקריב בחג להשלים ולהקריב את קורבנו.
• יום שאדם מקריב בו קורבן נחשב כיום טוב פרטי שלו, ולכן הוא וכל הנמצאים עמו אינם אומרים תחנון.
• כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא ורבים שומעים זאת — שם השם מתגדל ומתקדש, ולכן בעל שמחה גורם לפטור מתחנון לכל סביבתו.
• אבל ומי שנמצא בבית האבל אינם אומרים תחנון, כדי שלא 'יוסיף על עוונותיו' לאחר שכבר ספג מכה ואסון.