הילולת האר'י הקדוש

איך התאווה לממון יכולה לעוות לחלוטין את השכל והראייה של האדם — ואיך הזיכרון שהכל בעולם הזה זמני מציל אותנו ממנה.

השיעור פותח בשאלה כיצד אדם יכול להגיע למדרגות רוחניות גבוהות כמו אותם צדיקים, ונסוב על פסוק מפרשת בשלח — 'פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה'. הרב מביא ארבע שאלות בשם הרב פינטו על הפסוק: כיצד ייתכן שעם ישראל, שסבל סבל גדול במצרים, יחזור לשם. התשובה: התאווה — ובפרט תאוות הממון, שכן בשנה האחרונה של המכות התעשרו היהודים — מסוגלת לשבש את שכלו של האדם לחלוטין. השיעור מביא דברי הרב שבדרון על התהפכות לב פרעו ועבדיו ('מה זאת עשינו'), ומשבח את משה רבנו ויוסף הצדיק שלא נכשלו בתאוות הממון אף שכנביאים ידעו היכן כל הכסף. מתאים למי שמחפש שיעור תורה אמוני־מוסרי על כוח התאווה ועל הדרך להינצל ממנה.

תובנות מרכזיות

• התאווה — ובמיוחד תאוות הממון — מסוגלת לשבש לחלוטין את שכלו של האדם, עד שעם שסבל סבל גדול מוכן לחזור אל מקום סבלו.
• התאווה לא רק מעוותת את השכל אלא גם את הראייה: 'כי תאווה הוא לעיניים' — בשעת התאווה אדם רואה את הרע כטוב.
• שבחם של משה רבנו ויוסף הצדיק היה דווקא בכך שכנביאים ידעו היכן כל הכסף — ובכל זאת לא נכשלו בתאוות הממון.
• התרופה לתאווה היא הזיכרון היומיומי שהאדם עצמו זמני בעולם הזה, וכל מה שיש לו ולחברו זמני — ובכך ניצל מתאווה, מכבוד ומקנאה.
• גדולתם של הצדיקים לא הייתה מעשה חד־פעמי אלא קביעות; כדוגמה — עולי מרוקו שנמנעו מאכילת לחם חודשים ארוכים בדרך עד שהגיעו לארץ ישראל, וקידשו בכך את גופם.