הבמאי אילן רונן על תיאטרון וחנוך לווין

הבמאי אילן רונן חושף איך הוא ממציא את עצמו מחדש בכל הפקה, מקיש להמלך הסנדלר ועד חנוך לוין שאת שפת התיאטרון המקורית שלו הוא העריץ.

שיחה עם הבמאי אילן רונן, מהבולטים והפוריים בתיאטרון הישראלי ולשעבר מנהל אמנותי בהבימה ובקאמרי, על מסע יצירתי רב-גוני בין קלאסיקה למחזות זמר ועד שייקספיר בגלוב. רונן מספר על הדרך שבה הוא נמשך לחומרים בעלי היבטים פוליטיים-חברתיים ועל האתגר לחדש קלאסיקות עבור קהל בן זמננו, ומפרט על הפקות מכוננות כמו 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' עם ששי קשת ויוני רכטר ו'סיפור אהבה בשלושה פרקים' עם נתן דתנר. החלק השני של הפרק מוקדש להיכרותו עם חנוך לוין — מהמפגשים הראשונים בגיל 27 ועד התקופה שבה ניהל אותו כמנהל אמנותי. מתאים לחובבי תיאטרון ולמי שמתעניין מאחורי הקלעים של הבמה הישראלית, ושווה האזנה בזכות הסיפורים האישיים והתובנות על מלאכת הבימוי.

תובנות מרכזיות

• רונן רואה את עצמו כמי ש'ממציא את עצמו מחדש' ולא 'מתכנת' — הוא הולך אחרי החומרים שהוא אוהב מתוך אמונה שגם הצופים ירצו לחלוק את החוויה.
• המבחן העיקרי של מחזאות קלאסית, לדבריו, הוא איך מביאים אותה לקהל של היום כאילו נכתבה היום — לא חזרה זהה על מה שעשו קודמיך.
• מה שקובע בעיניו בסופו של דבר אינו אם ההצגה טובה או רעה, אלא יוצר שמביא שפת תיאטרון מיוחדת ומקורית משלו — וזה בדיוק מה שהעריץ בחנוך לוין.
• ב'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' התעקש ששי קשת לרקוד בשורה הראשונה עם הלהקה במקום לסגת לאחור כמקובל אצל סולנים, עד שנזקק לטיפולים ברגליים כמו שחקן כדורגל.
• כדי לחדש את 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' אחרי הצלחת הגרסה של אילי גורליצקי, רונן התעקש שזה יהיה 'משהו חדש בכל המובנים' עם היוצרים הטובים ביותר, מה ששכנע את אבי קושניר להצטרף.