ניצן הורוביץ מספר איך קיבוץ חניתה — סמל החומה והמגדל — פונה שוב, ולמה הצפון נשכח בצל אסון הדרום.
בפרק 27 של 'שיחת קיבוץ', המנחות חן מענית ורעות מישור מארחות את ניצן הורוביץ — עיתונאי, יוצר דוקומנטרי ולשעבר שר הבריאות ויו"ר מרצ — סביב ספרו 'הבית בקצה המדינה' על פינוי חניתה והצפון במלחמת השבעה באוקטובר. הורוביץ מסביר מדוע בחר דווקא בחניתה, יישוב חומה ומגדל שהוקם ב-1938 כסמל ציוני ראשון לאורך גבול הצפון, ומחבר בין מיתוס ההקמה, פינוי הילדים ב-1948 והפינוי הגדול של ימינו. הפרק עוסק במחדלי ההיערכות בגבול הצפון, בפינוי העצמי המבולגן של חניתה ובתחושת הנטישה של תושבי הצפון מצד הממשלה. מתאים למי שמתעניין בחברה הקיבוצית, בפריפריה הצפונית ובזיכרון הקולקטיבי של המלחמה — ושווה הקשבה בזכות החיבור בין היסטוריה אישית, תיעוד בזמן אמת ופרשנות ביטחונית.
תובנות מרכזיות
- חניתה נבחרה כמוקד הספר כי היא סמל ציוני: כיישוב חומה ומגדל הראשון לאורך גבול הצפון (1938) ייעדו אותה לקבוע ולקיים את קו הגבול.
- פינוי הילדים מחניתה ב-1948 — שהוסעו דרך נהריה ברפסודה עד חיפה לחצי שנה עד תשעה חודשים — נחרת כזיכרון מכונן שעלה שוב לראש התושבים בפינוי של 2023.
- הורוביץ חושף שהערכת המודיעין בשנה שלפני השבעה באוקטובר ראתה את הסכנה העיקרית בחיזבאללה ובצפון ולא בחמאס, ולמרות זאת נפלו מחדלים ביטחוניים חמורים בגבול הצפון.
- הפינוי בחניתה היה עצמי ולא מאורגן: כבר בשעות הראשונות עזבו אנשים על דעת עצמם, וההוראה הרשמית של הממשלה הגיעה רק כעשרה ימים מאוחר יותר, מה שיצר פיזור גדול שהקשה על קיום חיי הקהילה.
- הקיבוצים הצליחו להחזיק את הקהילות המפונות טוב יותר מצורות יישוב אחרות בזכות ארגון ובעלי תפקידים לתרבות, רווחה וניהול כלכלי משותף.
למה הקלות הבלתי נסבלת שבה פינו ורוקנו חבל ארץ שלם, בניגוד למושכלות היסוד של הציונות ולאתוס של חומה ומגדל?