כיצד פועלת הראיה במציאות על פי פנימיות התורה ? | הרב אייל ורד

ברכת 'פוקח עיוורים' אינה רק על העין הפיזית אלא בקשה לראות לעומק, מעבר לרובד החיצוני המטעה — והראייה עצמה היא כוח רוחני פעיל היוצא מן הנשמה ופוגש את העולם.

השיעור עוסק בברכת 'פוקח עיוורים' שבברכות השחר, ופותח מן ההכרה שכוח הראייה הפיזי שלנו מטעה, חלקי ומעוות — מודגם בעזרת מצגת של תעתועי ראייה (קווים שנראים עקומים אך ישרים, ברווז־שפן, עיגול ש'זז'). מכאן עובר הרב לדברי הרב קוק, שלפיו הברכה היא הודאה חיובית על חוש הראייה המשיב לנו את 'מחזה התבל' לאחר עיוורון הלילה, ובקשה לראות מעבר לחיצוני — לא רק את השחור של האותיות אלא גם את הלבן שביניהן. החלק השני מביא משל מהרמח"ל (פתחי שערים) על שבעת נקבי הראש (אחע"ה — אוזניים, עיניים, נחיריים, פה) כשבעת קני המנורה, ועל הראייה ככוח נפשי־רוחני היוצא מן האדם כקווים וניצוצות אל הדבר הנראה. השיעור מתאים למי שמבקש עומק עיוני־קבלי בתפילת היום־יום, ומראה כיצד ברכה שגרתית טומנת תובנה על אחריותנו לאופן שבו אנו מביטים בעולם.

תובנות מרכזיות

• כוח הראייה הפיזי מטעה ומבלבל — אנו רואים חלקית, לפעמים מעוות, ולכן הברכה מבקשת לפקוח את העין כדי לראות במספר ממדים ולא בממד אחד בלבד.
• לפי הרב קוק ברכת 'פוקח עיוורים' היא ההודאה החיובית הראשונה בסדר הברכות — מודים על חזרת חוש הראייה ש'מילא את נפשנו עוז וחדוות השם ממחזה התבל' לאחר שגירת יד השינה עיוורה אותנו בלילה.
• ההתמקדות בפגם אחד מתוך מאה דברים טובים (טעות קטנה בהזמנה, הבדל של 2 מילימטר בריצוף) היא בעצמה 'סוג של עיוורון' — והבקשה היא להיות פתוחים לכל הצבעים והממדים ולא להתביית רק על השלילי.
• במשל הרמח"ל שבעת נקבי הראש (אחע"ה) הם כשבעת קני המנורה, וצינורות העצבים מוליכים אליהם את כוחות המוח והנשמה — תפילתנו שיהיו 'מלאים בשמן' כדי להשפיע טוב.
• בניגוד לאופטיקה שבה העין כמצלמה הקולטת אור פסיבית, המקובלים מתארים את הראייה ככוח רוחני פעיל היוצא מן הנשמה אל הדבר הנראה — ומכאן מושגים כמו 'עין הרע' וההשפעה של מבט (כדוגמת ניסויי המים/הצמחים).