ראיון עם מורן

אם לשני ילדים מספרת איך הנקה, אופי שונה של כל ילד והיפרדויות מהגן עיצבו את הקשר בשנים הראשונות לחיים.

בפרק מתראיינת מורן, בת 43 ואם לנמרוד ולשפי, על מערכת היחסים שלה עם כל אחד מבניה בשנה הראשונה לחייהם. היא מתארת כיצד נמרוד היה תינוק נוח ונינוח בעוד שפי היה בעל אופי קשור ותובעני יותר, וכיצד קושי בהנקה בגלל לסת תפוסה אצל שניהם נפתר בעזרת רופאה-יועצת הנקה. השיחה נוגעת בגמילה מהנקה ומעבר לבקבוק, בתסכולים ובהתמודדות איתם, ובמושג 'אובייקט המעבר' של ויניקוט. הפרק מתאים להורים ולמתעניינים בהתפתחות רגשית מוקדמת של תינוקות ובדינמיקה של קשב לצרכים, היפרדות ותחושת ביטחון.

תובנות מרכזיות

• אותו אתגר הורי יכול להיראות שונה לחלוטין בין שני ילדים: נמרוד היה נוח וזרם עם ההורים, ואילו שפי דרש שההורים יתאימו את עצמם אליו.
• קושי ההנקה של שני הילדים נבע מלסת תפוסה שלא איפשרה פתיחת פה מספקת — אצל נמרוד נפתר אחרי ביקור שני אצל רופאה-יועצת הנקה, ואצל שפי כבר ביום השמיני.
• ניסיון קודם משנה את ההתמודדות: שפי סירב לבקבוק כי הכיר רק הנקה במשך חצי שנה, בעוד נמרוד הורגל לבקבוק כבר בחודש הראשון בשל פציעה של האם.
• מורן מתארת שבגמילה לבקבוק היה לה חשוב 'לא להישבר', מתוך הסבר שאם הילד לא ילמד לשתות מבקבוק הוא יישאר רעב ומתוסכל בגן.
• לנמרוד היה אובייקט מעבר — דובי זול שקנו ממנו כמה עותקים כדי שניתן יהיה להחליף אם יאבד; אצל שפי מורן לא זוכרת אובייקט כזה.
• חילופי צוות בגן בשנה השנייה היו טראומטיים עבור שפי וערערו את תחושת הביטחון, בעוד אצל נמרוד הגננת הייתה דמות יציבה יותר.