ראיון עם סבא זאבי

נכד מראיין את סבא על ילדות עוני בבני ברק של פעם, על משפחה שנרצחה בשואה, ועל מה שבאמת חשוב בחיים.

בפרק זה מראיין הנכד את סבא שלו על חייו, מילדות בשכונה מרוחקת בבני ברק שעוד נקראה אז 'מושבה', ועד ימינו. הסבא מספר על בית ספר דתי קטן שנראה כמו חורבה, על משחקים ברחובות חול בלי אספלט, ועל חצר שבה גידלו עיזה ותרנגולות כדי שיהיה חלב. הוא חושף שכל ארבעת הסבים והסבתות שלו נרצחו בשואה, ולכן גדל בלי סבא וסבתא ולא ידע איך להתנהג לנכדים. הפרק מתאים למשפחות המחפשות לתעד סיפורי דורות ולכל מי שמתעניין בחיי היומיום בארץ של פעם, והוא נוגע ללב בזכות הקרבה והחום בין הנכד לסבא.

תובנות מרכזיות

• סבא גדל בעוני בשכונה מרוחקת בבני ברק שנקראה אז 'מושבה' – כבישי חול בלי אספלט, ובחצר גידלו עיזה ותרנגולות כדי שיהיה חלב.
• ארבעת הסבים והסבתות של הסבא נרצחו בשואה, ולכן גדל בלי דמויות סבא וסבתא – וכשנולדו הנכדים, לא היה לו 'ממי ללמוד' איך להתנהג אליהם.
• כשנשאל מה הכי חשוב בחיים, הסבא ענה 'למצוא חן בעיני אלוהים ואדם' – לקיים מצוות מצד אחד, ולא להזניח עזרה לזולת מצד שני.
• הסבא שילב בחייו תורה ומדע – למד בישיבה, ויש לו שני תארים בביולוגיה וגם רפואה, מקצוע שמאפשר לו לעזור לאנשים.
• כשנשאל אם היה משנה משהו בחייו, ענה שלא – 'יש לי כמעט כל מה שדמיינתי, ולא חסר לי כלום'.