ראיון עם צביקה

ראיון עם צביקה מקיבוץ שובל על האופן שבו הקורונה פגעה בחיי התרבות הקהילתיים ועל פתרונות אפשריים בתקופת ההגבלות.

דפנה מראיינת את צביקה, חבר קיבוץ שובל וצרכן תרבות, על צורות הבילוי שנשללו ממנו בקורונה — הופעות, מסעדות, הפאב והפעילויות התרבותיות בקיבוץ. צביקה מספר שמצא תחליף בקרבה למשפחה ולאנשים קרובים, אך מציין שלילדים היה קשה יותר עם הזמן. הוא מציע פתרונות כמו פילוח הצרכים לפי קבוצות, יצירת קפסולות קטנות לספורט ולתרבות, והכשרת מתנדבים מהקהילה. בסיכום הוא מדגיש שהתרבות הקהילתית המאורגנת חסרה, כי דווקא המפגש המשותף הוא מה שלא ניתן להחליף.

תובנות מרכזיות

• צריכת תרבות מחוץ למשפחה נעשתה קשה יותר לילדים ככל שהתקופה התארכה, עד כדי געגוע לבית הספר.
• כדי לשמר ספורט ותרבות בהגבלות אפשר ליצור קפסולות קטנות של שניים-שלושה במרווחים, עם מתנדבים מוגנים מהקהילה.
• תרבות דרך זום מוגבלת ומעייפת — אי אפשר יותר מחצי שעה עד שעה, בייחוד לילדים.
• הערך של תרבות קהילתית מאורגנת הוא במפגש המשותף שמפגיש את כולם, ולא רק במילוי הזמן הפנוי.
• פתיחת מרחב משותף כמו גן שעשועים לאחר הסגר זכתה לביקוש מיידי, מה שמעיד על הצורך החזק במפגש.