פרק 5: ״קאובוי קרטר״ | מה הופך את האלבום החדש של ביונסה ליצירת מופת?

צלילה עמוקה לאלבום 'Cowboy Carter' של ביונסה — לא סתם אלבום אלא פרויקט-מוזיאון שדורש ממך לחפור כמו ארכיאולוג.

בפרק (חלק שני בסדרה על ביונסה) שני המגישים מנתחים לעומק את האלבום 'Cowboy Carter', אותו הם מכנים 'פרויקט' ולא סתם אלבום, ומסבירים מדוע הוא ייחודי כל כך בנוף המוזיקלי. הם פורסים את המבנה הקולנועי שלו — 27 שירים כולל אינטרלוּדים, אקספוזיציה ועלילה כמו פסקול של מערבון — ואת רובד הרפרנסים העשיר: מערבוני ספגטי איטלקיים, אופרה, ופאנק ברזילאי, כשהכוונה היא להחזיר את התרבות השחורה לקדמת הבמה במוזיקת הקאנטרי. הדיון מתמקד בקאברים המרכזיים — 'Blackbird' של הביטלס שמבוצע בידי חמש זמרות שחורות, וגרסת הכיסוי האגרסיבית ל-'Jolene' של דולי פרטון. מתאים למאזינים שאוהבים ביונסה, תרבות פופ ופירוק מעמיק של מוזיקה ושל ההקשרים החברתיים מאחוריה.

תובנות מרכזיות

• האלבום בנוי כסרט/מערבון — עם אקספוזיציה, עלילה ומסע, ושזורות בו הרמוניות ווקאליות שביונסה מקליטה לעצמה; היא אף הקרינה מערבוני ספגטי בזמן ההקלטות.
• מערבוני הספגטי האיטלקיים היו במקור פרודיה ושילוב תרבויות, ולכן משמשים כמטאפורה מושלמת לכוונת האלבום: ערבוב סגנונות והחזרת התרבות השחורה שנעלמה ממוזיקת הקאנטרי.
• הקאבר ל-'Blackbird' מקבל משמעות עמוקה: פול מקרטני כתב את השיר במקור לחיזוק אישה שחורה בארה'ב הגזענית של שנות השישים, וכששירות אותו חמש נשים שחורות ב-2024 זו סגירת מעגל.
• גרסת 'Jolene' של ביונסה הופכת את ההתחננות המקורית לאיום ולעמדה אגרסיבית, ומחברת בין סיפור ג'ולין ל'Becky with the good hair' מ-Lemonade — 'different hair but the pain is just the same'.
• המגישים טוענים שאישה שחורה כועסת 'יורדת פחות טוב בגרון' לקהל מאשר אישה שמתחננת, ובכך מסבירים חלק מהביקורת על הקאבר.