אלעד ברנוי ועורכת הדין רחלי זילבר, מתמחה בדיני אופנה, צוללים אל 'השטן לובש פראדה' 1 ו-2 ובוחנים כמה הסרט באמת מבין באופנה — והיכן הוא מזייף.
בפרק זה של 'פופ-אפ' מקדיש המנחה אלעד ברנוי את כל השעה ל'השטן לובש פראדה' לרגל יציאת הסרט השני, עשרים שנה אחרי הראשון, עם מריל סטריפ, אן האת'אווי ואמילי בלאנט (וליידי גאגא בהופעת אורח). השיחה הראשונה, עם עורכת הדין רחלי זילבר המתמחה בדיני אופנה, בוחנת עד כמה הסרט נאמן לתעשיית האופנה האמיתית — מהשמות האמיתיים שהוזכרו בו ועד הפער בין הזוהר על המסך לבין 'הבוץ והאפרוריות' של היומיום בעיתונות האופנה. הם מנתחים את הבחירות האופנתיות של כל דמות, מבקרים את האופן שבו אנדי מתלבשת בסרט השני כאישת קריירה ללא בן זוג ובחליפות גבריות, ומשבחים את הסטייל העקבי של מירנדה. הפרק מתאים לחובבי אופנה, קולנוע ותרבות פופ שרוצים מבט מבפנים על איך הוליווד מייצגת את עולם האופנה.
תובנות מרכזיות
- ייצוג עולם האופנה על המסך נוטה להציג 'תמונה שלילית' — עולם תחרותי, אכזרי ובודד — אך לדברי רחלי זילבר זה דווקא מבורך, כי הוא מעלה למודעות פנים אמיתיות של התעשייה ונותן כלים להתמודד איתן.
- הסרט מציג היטב את הזוהר (טיסות לשבוע אופנה, בגדי מעצבים) אך מחמיץ את 'הבוץ והאפרוריות' — את הכתבות שנקצצות, היצירתיות שנהרגת והשיקולים הכלכליים שמכתיבים הכל בעיתונות.
- הבחירות האופנתיות של אנדי בסרט השני אכזבו את רחלי: דמות אישה קרייריסטית מצליחה אך ללא בן זוג, ללא ילדים ובחליפות גבריות — תפיסה ישנה שלפיה כדי להילקח ברצינות אישה חייבת להתלבש כמו גבר.
- הסרט השני מושקע, צבעוני, והבגדים מרגישים כמו בגדים אמיתיים (שאפשר לקנות בעשרות אלפי דולרים) ולא כתחפושות — רק שמלת הבלנסיאגה האדומה של מירנדה הוכנה במיוחד לסרט.
- להסרט השפעה אמיתית על התעשייה: המנכ"לית לשעבר של מותג דיאן פון פירסטנברג הגיעה מעיר קטנה בסין, צפתה בסרט כנערה והגשימה את חלום הקריירה באופנה בעקבותיו — בדומה לאופן שבו 'בלונדינית למשפט' הצמיח דור של עורכי דין.
עד כמה הסרט מדבר בשפה אמיתית של אופנה ועד כמה הוא נראה מציאותי — כפי שרופא או עורך דין צופים בסדרה מקצועית ומזהים מה מופרך?