אלעד ברנוי צולל שיר-אחרי-שיר לתוך "ישראליאנה", האלבום החדש של רותם אסולין (ג'יילה מוטה), ומראה איך 26 דקות של פופ מצליחות לומר משהו עמוק על המצב הישראלי ב-2026.
בפרק קצר ודחוס מציע אלעד ברנוי האזנה מודרכת לאלבום החמישי של רותם אסולין, "ישראליאנה" — עשרה שירים, 26 דקות, שכולם נכתבו והופקו על ידי השלישייה הקבועה אופיר יוגב, אומרי בר ואסולין עצמה. הוא פותח ברקע על אסולין כאמנית פופ "chronically online" שעוברת בשנים האחרונות לעברית ולעיסוק מעמיק בישראליות, ומסביר את המונח הסוציולוגי "ישראליאנה" כווריאציה ישראלית-ציונית ל"אמריקנה". משם הוא עובר לקריאה צמודה בשירים — שיר הנושא, "בלטם", "אנפולו", "דופמין", "דואלינגו" ו"אקונומיקה" — ומפרק את הטקסטים, ההפקה והרפרנסים התרבותיים שמאחוריהם. זה פרק לחובבי פופ ישראלי, מוזיקה וביקורת תרבות שרוצים להבין איך אלבום פופ הופך למראה של הרגע המקומי.
תובנות מרכזיות
- אסולין חתמה עסקה עם אפל שתשתמש בשירה "ווארה ווארה" — שיר ביפנית עם שורה בעברית — בקמפיין בינלאומי שיופץ ביותר מ-100 מדינות, הישג כמעט חסר תקדים לאמן ישראלי.
- שלושת השותפים הקבועים (אופיר יוגב, אומרי בר ורותם אסולין) חתומים יחד על המילים, הלחן, העיבוד וההפקה של כל השירים — מה שיוצר חיבור הדוק בין הצורה לתוכן וסאונד אחיד לכל האלבום.
- המונח "ישראליאנה" נכנס לשימוש בשנות ה-90 ככינוי לחפצים שזוהו עם ארץ ישראל בין שנות ה-20 ל-70 (לוף, קרמיקה של לפיד, קפה נמס של עלית, ביר הנשר), ואסולין מבצעת לו "ריקליימינג" עכשווי דרך פריטים בני זמננו כמו אקונומיקה, פילאטיס וברד.
- שיר הנושא, אפרוביט איטי שעובר לבית טראפ, נחשף כשיר על ההחלטה להביא ילד בישראל 2026 — בחירה שאסולין מתארת כהימור וכמעשה לב ולא רציונלי, בדומה ל-"Zion" של לורן היל.
- ברנוי קורא את "אנפולו" (Unfollow) כשיר פרידה המבוסס על פעולת הסרת עוקב באינסטגרם, ומצביע על השורה "איך זה כואב לראות אותך ממשיך לחיות" כרגע שבו מילים פשוטות מסתירות כאב גדול.
האם מה שאנחנו מרגישים כלפי מישהו הוא אהבה ואמת — או שזה פשוט דופמין, כימיה ותחושת סיפוק רגעית?