פרק 55: פסגת טראמפ-שי, פאראג' שובר את בריטניה, סוד הגרעין הפקיסטני, ומשבר ההייטק הישראלי
פסגת טראמפ-שי בסין, מפלגת לייבור שמתרסקת בבחירות בבריטניה ועליית פראז' — סימנים למגה-סייקל עולמי שמסדר מחדש את מאזן הכוחות, וישראל מנסה לתפוס בו מקום.
השניים פותחים את הפרק סביב הפסגה בין דונלד טראמפ לשי ג'ינפינג, שאליה נחתת בסין כל ההנהלה הבכירה של ארצות הברית — טים קוק, אילון מאסק וג'נסן הואנג — וקוראים בה אירוע מכונן פוטנציאלי. הם מפרקים שלושה וקטורים מרכזיים: הקשר בין ציר טהרן לציר טייוואן ורעיון ה'קונסטרוקטיב אמביגיוטי' של קיסינג'ר, המינוף הסיני של בקרת ייצוא על מתכות נדירות, והאתגרים הכלכליים של סין שמובילים אותה בחזרה לשולחן עם וושינגטון. במקביל הם מנתחים את הנוקאוט שספגה מפלגת הלייבור של קיר סטארמר בבחירות המוניציפליות בבריטניה מול עליית נייג'ל פראז', ומחברים את הכל לתזה רחבה על ריאוריינטציה גלובלית שמתרחשת אחת ל-30-40 שנה ועל ההזדמנות הישראלית בתוכה מאז ה-8 באוקטובר. הפרק מתאים למי שאוהב ניתוח גיאופוליטי-כלכלי רחב יריעה שמחבר בין מאקרו עולמי לזירה הישראלית.
תובנות מרכזיות
- ויתור בנושא טייוואן אינו בינארי: בזכות 'קונסטרוקטיב אמביגיוטי' (אי-בהירות מובנית) של קיסינג'ר, די בשינוי ניסוח קטן כדי לתת לסינים הרבה בלי לשנות גבולות בפועל — בדומה לחלופת המכתבים בוש-שרון בהקשר הישראלי.
- צעד בקרת הייצוא הסיני על מתכות נדירות הוכיח שסין מחזיקה את ארצות הברית והעולם באזורים רגישים כמו סוללות, והיה מהלך שהאמריקאים לדברי המנחים לא צפו.
- סין צברה כ-20 טריליון דולר תוצר בעשור וחצי, אך נתקעת ביעדים: הצריכה הפנימית לא עולה והמחירים מטפסים — ולכן עולה דיון על מס ירושה חד-פעמי שקשה ליישם כי הפוליט-ביורו עצמו מורכב מהאנשים העשירים.
- אסטרטג הפנטגון אלדריץ' קולבי ('Strategy of Denial') טוען שקונטיינמנט מלא של סין — סגירת מיצר מלאקה, תעלת פנמה והציר של הנפט — הוא תנאי מקדים לניהול משא ומתן מולה.
- המנחים טוענים שמאז ה-8 באוקטובר הניהוג הגיאופוליטי הקנה לישראל נכסים ומנופים אדירים בכל חזית — מ-MOU ישראלי-לבנוני ועד ביקור חשאי של נתניהו אצל MBZ — ושצריך לעשות איתם 'דברים גדולים'.
האם מסמך-על משפטי כמו חוקה, שמקבע עקרונות משילות, הוא בסופו של דבר גם משקולת על היכולת של חברה דינמית להשתנות עם הזמנים — ומתי הוא עוזר ומתי הוא מפריע?