פרק 58: ההנפקות שיכולות למוטט את השוק, הסוד של וייטנאם ששוברת שיאים, והניקל שמזיז את עולם הסוללות

כשאופן-איי, אנתרופיק וספייס-אקס ירצו לגייס מהציבור כ-210 מיליארד דולר בבת אחת — האם לציבור בכלל יש כל כך הרבה כסף לתת, ומה זה אומר על השוק כולו?

פרק מקרו-גלובלי שמסגרתו 'מינוף לאומי': איך מדינות ממנפות יתרון אסטרטגי לצמיחה. השניים פורשים אג'נדה של ארבעה איטמים — וייטנאם ו'דיפלומטיית הבמבוק', מינוף מאגרי הניקל של אינדונזיה בידי הנשיא לשעבר ג'וקו וידודו, הסיבוב השני בבחירות בקולומביה ומועמד הימין הקשוח בנוסח נאיב בוקלה, וגל ההנפקות הצפוי בוול סטריט עם אופן-איי, אנתרופיק וספייס-אקס. החלק הנשמע בפועל מתמקד בעיקר בפינת 'מה חדש' הגיאו-פוליטית: התעצמות חיזבאללה ואיום רחפני הסיב (סיבים אופטיים) בלבנון, וניתוח היסטורי של תלות ישראל בלחץ האמריקאי. מתאים למי שמתעניין בכלכלה גלובלית, גיאו-פוליטיקה וביטחון, ומחפש ניתוח מחבר בין כסף, כוח ואסטרטגיה.

תובנות מרכזיות

• האזהרה המרכזית על ההנפקות: שלוש חברות (אופן-איי, אנתרופיק, ספייס-אקס) שמבקשות לגייס יחד כ-210 מיליארד דולר מהציבור מעלות שאלת מקרו אמיתית — האם לציבור בכלל יש מספיק כסף לתת, וזה נוגע להיצע וביקוש של כסף ברמה בסיסית.
• טיפ פרקטי שהושמע: לרשום ביומן את יום ההנפקה ועוד 180 יום (תום תקופת ה-lock-up), כי כשעובדים, קרנות הון-סיכון ואוניברסיטאות יממשו רווחים עלולה להיות ירידה — ואז אולי הזדמנות 'להעמיס'.
• רחפני הסיב (FPV מבוססי סיב אופטי) הם איום שאין לו עדיין פתרון: אין להם חתימה אלקטרומגנטית ואי אפשר לשבש אותם אלקטרונית, ולכן גם לאוקראינים וגם לרוסים אין מענה מלא — ולא רק לצה"ל.
• 'דיפלומטיית הבמבוק' של וייטנאם — שורשים עמוקים אבל קנה גמיש שזז עם הרוח — הופכת אותה לכלכלה הצומחת ביותר בדרום-מזרח אסיה, מודל למינוף לאומי שעושה עסקים עם כולם.
• ההיסטוריה מלמדת שישראל נכנעה ללחץ אמריקאי שוב ושוב: לפי זיכרונות קיסינג'ר, שש שעות לפני יום כיפור הוא הורה לישראל לא לצאת למתקפת מנע — והמצרים, שקיבלו אותה הוראה, תקפו בכל זאת.