בתחילת שנות ה-2000 מישהי במדי אחות חנקה עשרות נשים קשישות שגרו לבד במקסיקו סיטי — והמשטרה התעקשה לחפש גבר.
מאיה ושי נפתחים בשיחה אישית על הלייבים המרגשים של הפודקאסט ועל הקהילה שנוצרה סביבו, ואז צוללים לתיק רצח אמיתי ממקסיקו סיטי. הפרק עוקב אחר גל רציחות של נשים מעל גיל 70 שגרו לבד ליד פארקים ציבוריים — כולן הוכו באכזריות ונחנקו למוות בבתיהן — כשהמכנה המשותף הוא רישום לתוכנית עירונית לסיוע לקשישים. מאיה מתארת איך המשטרה התכחשה לקשר בין המקרים במשך שנים, ורק ב-2003, אחרי כ-12 קורבנות ולחץ ציבורי, הכריזה לראשונה על מרדף אחר רוצח סדרתי — הראשון בתולדות מקסיקו. מתאים למאזיני פשעים אמיתיים שאוהבים תיקים בינלאומיים פחות מוכרים ופרשנות על כשלי חקירה.
תובנות מרכזיות
- כל הקורבנות חלקו פרופיל זהה: נשים מעל גיל 70 שגרו לבד — חריג בתרבות המקסיקנית שבה הורים מזדקנים נשארים עם המשפחה — וכולן היו רשומות לתוכנית הסיוע העירונית לקשישים, מה שהפך את התוכנית עצמה למכנה המשותף החשוד.
- עדי ראייה תיארו שוב ושוב דמות אחת: אישה גבוהה (כ-1.75 מ') ורחבת כתפיים בלבוש מדי אחות, שהסתובבה ליד זירות הרצח — ובגלל זה הצהובונים כינו אותה 'רוצחת הסבתות הזקנות'.
- המשטרה המקסיקנית, שהורגלה לפשעי קרטלים אלימים מתוך מניע ברור (כסף, סמים, תשוקה), לא ידעה להתמודד עם רצח סדרתי חסר מניע נראה לעין — התובע הראשי הודה 'זה כמו בסרטים אמריקאים'.
- החוקרים בנו פרופיל פסיכולוגי שהעתיקו ישירות ממחקרים וסרטים אמריקאיים — גבר לבן, מאורגן, בן 30-40, עם טראומת ילדות ומניע מיני — אף שכלום בזירה לא העיד על תקיפה מינית, וכל העדויות הצביעו דווקא על אישה.
- ההתעקשות לחפש גבר נבעה משתי הנחות שגויות: שרוב הרוצחים הסדרתיים הם גברים, ושאישה לא יכולה להפעיל כוח כה אכזרי — מקרה מובהק של חוקרים שמכופפים את העובדות לפרופיל במקום להפך.
מה הקשר בין כל הנשים שנרצחו? — התשובה שכולן היו רשומות לאותה תוכנית עירונית לסיוע לקשישים היא הרגע שבו התיק מתחיל להתפצח.