בדיוק כמו שאני | שפת הלב 3

פרק שלישי בסדרת 'שפת הלב' שבו אורית ושי אור מסכמים את 13 הפעימות ומתעמקים בפעימה העשירית: לא משתמשים באנשים — פוגשים אותם.

זהו הפרק השלישי בסדרת 'שפת הלב' מתוך התוכנית 'בדיוק כמו שאני — המשפחה כמרחב פריחה', בהנחיית אורית ושי אור. השניים סוקרים בקצרה את הפעימות שנלמדו עד כה (כמו 'לא עונים לשאלה שלא נשאלה', 'רק אני יודע מה טוב לי', 'אהבה תמיד שוקלת יותר') ומתמקדים בפעימה העשירית: 'לא משתמשים באנשים'. הם מבחינים בין שני אופנים של קשר — להשתמש באדם מולך לעומת לפגוש אותו — ומראים כיצד התייחסות פונקציונלית ואינטרסנטית חודרת גם לזוגיות ולמשפחה והופכת בני בית לספקי צרכים זה של זה. הפרק מיועד למי שמבקש לחיות מתוך קרבה, חשיבות ופתיחות עם יקיריו, ולזהות מתי הוא משתמש באחרים ומתי משתמשים בו. בין הקטעים מושמע השיר 'חליפות' של הדג נחש.

תובנות מרכזיות

• שפת הלב אינה 'אמת מוחלטת' אלא שפה אחת מני רבות (שפת ידע, שפת הישרדות, שפת עסקים) — היא מתאימה למי שרוצה לפרוח בקרבה עם יקיריו, ולא לכל זמן ולכל מצב.
• הדימוי המרכזי: שפת הלב היא ה'מצפה רמון' שלך — אם אתה ממהר ל'ירושלים' (דדליין, הקמת בניין, הפקה), זו לא השפה הנכונה לאותו רגע, וזה בסדר.
• הדילמה הבסיסית בכל מפגש אנושי היא בין שתי אפשרויות בלבד: להשתמש באדם שמולך או לפגוש אותו — ואי אפשר לעשות את שניהם בו-זמנית.
• כשמשתמשים בי, גם אם איני מודע לכך, הלב נסגר ואני הופך ל'חפץ' לעצמי; הפגיעה הזו מוכרת במיוחד למי שבילדותו השתמשו בו.
• בלבול בין מערכת יחסים עסקית (שוויונית, הדדית) לבין יחסי אהבה הופך משפחה ל'עסק מתפקד': במקום לשאול 'מה אני יכול לתת', אנחנו עסוקים ב'מה אפשר לקבל'.
• המבחן לקרבה אמיתית: לרצות שלאהוב יהיה בדיוק מה שהוא רוצה ושלא יצטרך להתאים את עצמו אליי — ואז הסיבה היחידה להיות איתו היא האהבה והנתינה עצמה.