תיאטרון תחת אש: פרופ' גד קינר קיסינגר על חנוך לוין, פרינג' ושמרנות ממסדית

פרופ' גד קינר־קיסינגר מספר על דרכו מלהקת השריון אל התיאטרון, ועל מדוע דווקא הפרינג' — ולא התיאטרון הממוסד — הוא הקול הביקורתי של ישראל היום.

בפרק זה של 'עכשיו תרבות' מארח מיכאל מירו את פרופ' גד קינר־קיסינגר — שחקן, דרמטורג, משורר ולשעבר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. השיחה נפתחת בסיפור על שינוי שמו לעברית ועל גידולו בבית 'יקי' שמיזג תרבות אירופית עם ישראליות, ונמשכת אל הופעתו הראשונה במחזה 'את ואני והמלחמה הבאה' של חנוך לוין מיד אחרי שירותו בלהקת השריון, על רקע אווירת האופוריה והמיליטריזם שאחרי מלחמת ששת הימים. הפרק רלוונטי למי שמתעניין בתיאטרון ישראלי, באמנות פוליטית וביחסי תרבות־ממסד, ושווה האזנה בזכות עדויות אישיות נדירות ומבט ביקורתי על מצב התיאטרון אחרי השבעה באוקטובר.

תובנות מרכזיות

• שם המשפחה 'קינר' נולד מאילוץ פרקטי — קינר־קיסינגר נדרש תוך חמש דקות לתת שם עברי כשעוד היה חייל, גזר אותיות מ'קיסינגר' ונשאר 'קינר'.
• המחזה 'את ואני והמלחמה הבאה' של חנוך לוין תקף את הערצת הצבא והמיליטריזם דווקא בשיא האופוריה שאחרי 1967, וזכה לתגובות זועמות — בקיבוץ בצפון פירקו את הבמה מתחת לרגלי השחקנים.
• קצין צנחנים בשם אריק רגב ביקש שכל יחידותיו יראו את ההצגה, ושבועיים אחר כך נהרג בבקעה — דוגמה לכך שדווקא הלוחמים בשטח הגיבו בהבנה, בעוד הזעם הגיע מעורף האזרחי.
• לטענת קינר, התיאטרון הממוסד היום נמנע ממחזות ביקורתיים מאז אוקטובר 2023, בין היתר בשל תקציבים נמוכים, צורך לרצות קהל מחפש אסקפיזם, וממשלה ש'שונאת תרבות' ומתקשה לספוג ביקורת.
• ישראל היא המקום השני בעולם בצפיית תיאטרון לנפש, אחרי פינלנד — עדות לכוחו של התיאטרון בחברה הישראלית.