שב"כ תחת אש- עו"ד אלי בכר לשעבר היועמ"ש של השב"כ [עושים פוליטיקה]

עורך הדין אלי בכר, ששירת בשב"כ כ-25 שנה והיה היועץ המשפטי של הארגון, מסביר מדוע אין לנתניהו לגיטימציה לפטר את ראש השב"כ רונן בר בעיצומה של פרשת קטארגייט.

הפרק, בהנחיית שלמה רז, מתקיים על רקע פרסום תחקיר השב"כ על מחדל השביעי באוקטובר והתקפת לשכת ראש הממשלה על ראש השירות רונן בר. האורח, עו"ד אלי בכר ששירת בשב"כ כ-25 שנה והיה היועץ המשפטי שלו, מסביר את ההבדל בין משרת אמון אישי (כמו מנכ"ל) לבין ראש שירות שכהונתו קצובה בחוק לחמש שנים ואמון הציבור נתון בידיו. בכר טוען שראש ממשלה שנתון בניגוד עניינים, תחת חקירה בפרשה הקטארית ונושא באחריות למחדל אוקטובר הוא האדם האחרון שיש לו לגיטימציה לפטר את ראש השב"כ. הפרק מתאים למי שמתעניין במשטר, בשומרי הסף ובמתח שבין הדמוקרטיה לכוח הפוליטי, ומציע מבט מבפנים על ארגון שעל פי חוק תפקידו לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו.

תובנות מרכזיות

• הבחנה משפטית מרכזית: ראש השב"כ אינו משרת אמון אישי של ראש הממשלה כמו מנכ"ל, אלא בעל תפקיד הממונה על ידי הממשלה, שכהונתו קצובה בחוק לחמש שנים והאמון שעליו לשמור הוא אמון הציבור.
• לפי בכר, הסיבה האמיתית לרצון להדיח את ראש השב"כ ואת היועצת המשפטית לממשלה אינה כשל תפקודי אלא העובדה שהתגלו כבעלי עמדה עצמאית שמשרתים את הציבור ולא את ראש הממשלה.
• השוואה לפרשת קו 300 היא הפוכה: שם השב"כ חטא לתפקידו הציבורי והפיק לקחים וערכים ארגוניים, ואילו כיום הביקורת באה דווקא בגלל שהשירות פועל ממלכתית.
• בכל משטר אוטוקרטי, העמוד הראשון בספר הוא הכפפת שירות הביטחון לצרכי השליט, משום שזהו ארגון שצובר מידע רב וקיבל כוח עצום מהאזרחים.
• החשש המרכזי לגבי המינוי הבא אינו ביכולת הניהולית של המועמד אלא במידת נכונותו להכפיף את יכולות הארגון לרצונות הדרג המדיני על פני הערכים הממלכתיים.