[עושים ספורט-קאסט] סוף עונה: מיומנו של כתב ספורט

בן מיטלמן וכתב הספורט אלון עידן צוללים לשאלה הנצחית — האם ליאו מסי הוא הגדול מכולם, גם כשעל המגרש הוא קסם וריק לחלוטין מחוצה לו.

זהו הפרק האחרון של 'עושים ספורטקאסט', ובו מארח בן מיטלמן את כתב הספורט אלון עידן מ'הארץ', מי שכותב את הטור 'בעיני המתבונן'. השניים מנהלים דיון מעמיק ואישי על גדולתו של ליאו מסי — איך לאורך 13 שנים, שבוע אחר שבוע, הוא פירק את כל מנגנוני ההגנה של עידן והפך בעיניו ל'הגדול מכולם'. הם דנים בפרדוקס של מסי: גאון על המגרש אך אישיות ריקה ומשעממת מחוצה לו, בניגוד למרדונה ולמוחמד עלי שהיו להם 'אקסטרה' וכאריזמה מחוץ לזירה. הדיון מתרחב להשוואות היסטוריות מול מרדונה (מונדיאל 86'), לביקורת על קריסטיאנו רונאלדו ועל אופיו השחצן, ולשיר הלל של אייאקס אמסטרדם בדרכה לחצי גמר ליגת האלופות. מומלץ לחובבי כדורגל שאוהבים כתיבה ספורט אינטליגנטית ודיון ערכי על מה הופך שחקן ל'גדול'.

תובנות מרכזיות

• עידן מבחין בין 'הכי טוב' ל'הכי גדול' — מסי אולי הכי טוב אי פעם, אך הגדולה דורשת גם ממד מחוץ למגרש, אג'נדה וכאריזמה כמו שהיו למרדונה ולמוחמד עלי.
• סוד הגדולה של מסי הוא הרציפות: בניגוד לפנטזיסטים כמו רונאלדיניו שבהם 'הדלק נגמר' אחרי שנתיים-שלוש, מסי מספק קסם כל שבוע במשך 13 שנה — וזה מה שכובש את הלב.
• טענות הנגד של מיטלמן נגד מסי — הכישלון המהדהד עם נבחרת ארגנטינה והבחירה להישאר תמיד בקבוצת על אחת (ברצלונה) — מתקבלות על דעת עידן אך אינן מבטלות בעיניו את גדולתו.
• מדד ה'גדולה' הוא סובייקטיבי ותלוי-דור: השחקן שליווה אותך בגיל הנכון בחיים נחרט כגדול מכולם, ולכן הוויכוח ההיסטורי בין הדורות הוא בלתי-פתיר אך בדיוק בזה כל הכיף.
• ביקורת על כדורגל בן זמננו: עידן טוען שאם האבולוציה של המשחק לא הייתה 'קפיטליסטית חזירית', קבוצה מיוחדת כמו אייאקס הצעירה הייתה יכולה להחזיק שיא של שנים במקום להתפרק מיד.