פרק 45: שכחה ככוח אקטיבי של ריפוי - ריאיון עם ד״ר נועם תירוש

על הפרק

מה בין חריטה על עצים ובין סטיקרים של הנצחה שממלאים את המרחב הציבורי בישראל מאז השבעה באוקטובר? מדוע קשה לחיות לצד זיכרון? האם זה אומר שעדיף לשכוח? אם אני מרגיש ששכחתי משהו, ואיני זוכר מהו הדבר ששכחתי, האם זה אומר שבאמת שכחתי אותו? בפרק 45 ראיינו את ד״ר נועם תירוש. דיברנו איתו על שפת הסתרים של גופו של קפקא, ועל היצורים ההיברידיים שממלאים את יצירתו, על משבר המסורת היהודית ועל משבר המודרנה, והאם נועם באמת מאמין במה שכתב על קפקא - כלומר, בזכות המולדת של כולנו להשכח? ביקשנו להבין האם שכחה היא ריפוי והאם זיכרון הוא ריפוי, בהקשר ליצירותיו של קפקא ״יוזפינה ועם העכברים״, ״מכתב לאבא״, ״המשפט״ ו״הגלגול״,