פרק 56 – כשהדברים מתפרקים – ד״ר תמר סתר משוחחת עם רווית לוין על ספרה ״בעיקר בוואטסאפ״

שתי שכנות וחברות שטיל נפל בין בתיהן מספרות איך הפכו את הכאב והפינוי לספר ולצמיחה.

בפרק 56 של הפודקאסט של המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, ד"ר תמר סתר מארחת את חברתה ושכנתה רבית לוין, פסיכולוגית חברתית המתמחה ב-CBT, בעקבות נפילת טיל ב-20 ביוני 2025 שפינתה את שתיהן מבתיהן בבאר שבע. השיחה עוסקת בחוויית הפליטות בתוך הארץ, בקושי הרגשי והמוסרי לקרוא לעצמן 'פליטות' אל מול מפוני הצפון ועוטף עזה ונפגעי השבעה באוקטובר, ובספר שרבית הוציאה בעקבות האירוע — ספר שנכתב ונקרא בעיקר בוואטסאפ ושעוסק במסע לפולין ובטיל שנפל בסלון. הפרק מתאים למאזינים המתעניינים בחוסן נפשי, בעיבוד טראומה ובכוחה של כתיבה ויצירה להפוך אובדן למשהו גדול ויפה יותר. שווה להאזין בזכות הכנות הרגשית והדיון העדין על נתינה מול קבלה ועל הבחירה בין עמדת קורבן לבין צמיחה.

תובנות מרכזיות

• החוסן הנפשי לפי רבית אינו היעדר בכי או כאב, אלא היכולת גם להתפרק וגם לפעול — לבקש עזרה ולנהל את המצב בו זמנית.
• הגבול בין נתינה לקבלה הוא דינמי; מי שרגילה לתת ולהתנדב צריכה לפעמים לקבל עזרה באהבה כדי שתוכל בהמשך לחזור ולתת.
• מול כאב יש שתי דרכים: להישאר בעמדת קורבן ולהשאיר את השברים מפוזרים, או 'להדביק' אותם בזהב בדרך הקינצוגי ולהפוך אותם לדבר גדול ויפה מהמקור.
• דווקא מרחק פיזי (רבית הייתה בחו"ל ברגע הנפילה) אִפשר לה לראות את הדברים לעומק ולהיות פרקטית — להישאר בבאר שבע ולחלץ את מה שאפשר במקום לברוח.
• אובדן רכוש ופינוי מהבית הם כאב אמיתי שאין לבטל, גם כשמכירים שאינו ניתן להשוואה לאובדן חיי אדם בשבעה באוקטובר.