קסטנר - ללא מוצא
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 13 בדצמבר 2025 |
|---|---|
| אורך | 50 דק׳ (ארוך ב-26% מהממוצע בתוכנית) |
| הנושא המרכזי | פרשיית קסטנר והצלת יהודי הונגריה |
| אורחים | משה שרת, אדולף אייכמן, היינריך הימלר, חיים ויצמן, יואל ברנד, ישראל קסטנר |
| קטגוריה | היסטוריה |
על מה הפרק עם משה שרת?
אייכמן הציע לישראל קסטנר וליואל ברנד לחוס על יהודי הונגריה תמורת עשרת אלפים משאיות לצבא הגרמני, 'סחורה תמורת דם', בזמן שבעלות הברית סירבו לכל משא ומתן עם גרמניה הנאצית.
ב-20 במרץ 1944, יום אחרי שהצבא הגרמני נכנס לבודפשט בהובלת אדולף אייכמן, נקראו יואל ברנד וישראל קסטנר, ראשי ועד ההצלה, למשרדי הגסטאפו. אייכמן הציע להם עסקה בלתי נתפסת: עשרת אלפים משאיות וציוד לצבא הגרמני תמורת חייהם של יהודי הונגריה, 'סחורה תמורת דם', עם שבועיים לתשובה. השניים ידעו שגרמניה עומדת לקרוס וכל מה שהם צריכים זה לקנות עוד קצת זמן, אבל כשברנד טס לאיסטנבול כדי לפגוש את חיים ויצמן קיבל את פניו רק נציג זוטר, והבריטים עצרו אותו והעבירו אותו לקהיר כי הכריעו שלא ינהלו שום משא ומתן עם גרמניה הנאצית. בזמן שברנד יושב בתא כלא, אייכמן שולח 12 אלף יהודים בכל יום לאושוויץ, וקסטנר, שקיבל רכב וטלפון ופטור מהטלאי הצהוב, מתחיל שיח נורא על שחרור 600 יהודים תמורת מיליוני דולרים.
/ תובנות מרכזיות
- ההצעה של אייכמן, 'סחורה תמורת דם', לא נבעה מרחמים אלא מחישוב של הימלר לפתוח ערוץ עם המערב לקראת אחרי המלחמה, מתוך אמונה אנטישמית שהיהודים שולטים בעמדות הכוח אצל בעלות הברית.
- כל מה שברנד וקסטנר היו צריכים זה לקנות זמן: הם ידעו שגרמניה קורסת, ושמספיק לגרור את המגעים עוד כמה שבועות כדי שיהדות הונגריה תינצל.
- בעלות הברית סגרו את הדלת מראש: הן החליטו שלא ינהלו שום משא ומתן עם גרמניה הנאצית, ולכן ברנד לא פגש את ויצמן אלא נעצר והועבר לקהיר.
- בזמן שאייכמן העמיס 12 אלף יהודים ביום על הרכבות לאושוויץ, קסטנר קיבל זכויות יתר, רכב וטלפון ופטור מהטלאי הצהוב, מה שיהפוך לימים לליבה של המחלוקת סביבו.
האם ניתן היה להציל את יהדות הונגריה לו היו בעלות הברית מסכימות לפחות להתחיל במשא ומתן עם הנאצים, גם אם היה מדובר בתרגיל הונאה מצד הגרמנים?
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- ב-20 במרץ 1944, יום אחרי שהצבא הגרמני נכנס לבודפשט בהובלת אדולף אייכמן, נקראו יואל ברנד וישראל קסטנר, ראשי ועד ההצלה, למשרדי הגסטאפו. אייכמן הציע להם עסקה בלתי נתפסת: עשרת אלפים משאיות וציוד לצבא הגרמני תמורת חייהם של יהודי הונגריה, 'סחורה תמורת דם', עם שבועיים לתשובה. השניים ידעו שגרמניה עומדת לקרוס וכל מה שהם צריכים זה לקנות עוד קצת זמן, אבל כשברנד טס לאיסטנבול כדי לפגוש את חיים ויצמן קיבל את פניו רק נציג זוטר, והבריטים עצרו אותו והעבירו אותו לקהיר כי הכריעו שלא ינהלו שום משא ומתן עם גרמניה הנאצית. בזמן שברנד יושב בתא כלא, אייכמן שולח 12 אלף יהודים בכל יום לאושוויץ, וקסטנר, שקיבל רכב וטלפון ופטור מהטלאי הצהוב, מתחיל שיח נורא על שחרור 600 יהודים תמורת מיליוני דולרים.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- ההצעה של אייכמן, 'סחורה תמורת דם', לא נבעה מרחמים אלא מחישוב של הימלר לפתוח ערוץ עם המערב לקראת אחרי המלחמה, מתוך אמונה אנטישמית שהיהודים שולטים בעמדות הכוח אצל בעלות הברית. · כל מה שברנד וקסטנר היו צריכים זה לקנות זמן: הם ידעו שגרמניה קורסת, ושמספיק לגרור את המגעים עוד כמה שבועות כדי שיהדות הונגריה תינצל. · בעלות הברית סגרו את הדלת מראש: הן החליטו שלא ינהלו שום משא ומתן עם גרמניה הנאצית, ולכן ברנד לא פגש את ויצמן אלא נעצר והועבר לקהיר. · בזמן שאייכמן העמיס 12 אלף יהודים ביום על הרכבות לאושוויץ, קסטנר קיבל זכויות יתר, רכב וטלפון ופטור מהטלאי הצהוב, מה שיהפוך לימים לליבה של המחלוקת סביבו.
מתיאור הפרק
פרשיית קסטנר טומנת בחובה את כל המתחים המצויים מתחת לפני השטח של המדינה הצעירה וסוגיות מוסריות כבדות משקל. קסטנר - ללא מוצא.