"Star Wars: The Mandalorian and Grogu" reviewed
יאיר רוה, מעריץ ותיק של מלחמת הכוכבים, נכנס לאולם עם ציפיות נמוכות וקלות להגשמה, ובכל זאת יוצא מאוכזב מ'המנדלוריון וגרוגו'.
יאיר רוה סוקר את 'המנדלוריון וגרוגו', הסרט הראשון מיקום מלחמת הכוכבים שמגיע לקולנוע מאז 2019. הוא משבח את ג'ון פברו (איירון מן, הרימייק של מלך האריות) ואת הסדרה המקורית שאהב מאוד, ומסביר את תפקידו של דייב פילוני כיורשו של ג'ורג' לוקאס וכנשיא הנוכחי של לוקאספילם. רוה מתאר ציפייה פשוטה לסרט הרפתקאות קיצי וכיפי, ומספר שהמערכה הראשונה (כרבע שעה) והמערכה האחרונה (כרבע שעה) עבדו עליו מצוין, אבל כשעה ושלושת רבעי בתווך אכזבו אותו עמוקות. הפרק מתאים למעריצי מלחמת הכוכבים ולחובבי קולנוע שמתעניינים בביקורת כנה מפי 'המפרגן הכי גדול' של הזכיינות שדווקא יצא מאוכזב.
תובנות מרכזיות
- לדברי רוה זהו הסרט הראשון מהיקום הקולנועי של מלחמת הכוכבים שמגיע לבתי הקולנוע מאז 2019, אחרי שבע שנים שבהן לוקאספילם הצליחו רק בטלוויזיה (דיסני פלוס) אך לא הצליחו לתרגם סיפורים לסרט קולנוע, ופרויקטים של במאים כמו טייקה ווייטיטי נגנזו.
- המבנה של הסרט לפי רוה: כחצי שעה מעולה בקצוות (כ-15 דקות פתיחה וכ-15 דקות סיום מספקות מאוד) מתוך סרט של שעתיים ורבע, אבל כשעה ו-45 דקות בתווך שלא עבדו והלכו והחמירו ככל שהסרט נמשך.
- רוה טוען שההשראה הקולנועית של פברו כאן אינה מלחמת הכוכבים, סרטי סמוראים או מערבונים כפי שהיה בסדרה, אלא סרטי סינבד וסרטי אסונות ומפלצות משנות ה-60: הגיבור עובר מתחנה לתחנה ונלחם במפלצת חדשה בכל פעם, ולתחושתו זה היה משעמם וכהה.
- הסרט הוא בעצם סטנד-אלון שמנותק משושלת סקייווקר; פברו ופילוני הצליחו 'להיגמל' מסימני ההיכר של הזכיינות: אין ג'דיי, אין לייטסייבר, אין מוזיקה של ג'ון ויליאמס, מה שרוה זוקף לזכותם.
- סיגורני וויבר מצטרפת לקאסט, וכך היא משחקת בשלוש מהזכייניות הגדולות במדע בדיוני (זרים, אווטאר, וכעת מלחמת הכוכבים) שכולן בבעלות דיסני; רוה מתאר את ליהוקה כאחד מ'רגעי הנחת' הקטנים בסרט.
כשהמשימה הכי קלה בעולם מונחת על השולחן, עם דמויות אהובות כמו גרוגו והמנדלוריון, המלחין הכי טוב והפקת איימקס תלת-ממד ענקית, כל מה שהתבקש הוא סרט הרפתקאות קיצי וכיפי, אז איך זה בכל זאת לא הצליח?