הממונה: איסר הראל וראשית קהילת המודיעין הישראלית - עם פרופ’ שלמה שפירא

כיצד נולדה קהילת המודיעין הישראלית, ומדוע איסר הראל היה האדם רב-הסתירות שיצק את יסודותיה.

פרק הפתיחה של העונה השלישית, שבו מארחים את פרופ' שלמה שפירא (ראש מרכז אירופה באוניברסיטת בר אילן וראש האגודה הבינלאומית לחקר המודיעין), צולל אל דמותו של איסר הראל ואל ראשית קהילת המודיעין הישראלית בשנות ה-50 וה-60. השיחה מתחקה אחר ילדותו של הראל ברוסיה ובריחת משפחתו אחרי המהפכה הקומוניסטית, עלייתו לארץ ודרכו אל השי, השירות החשאי של ההגנה, ומשם לראשות השב"כ והמוסד. בהמשך מוסבר כיצד הקהילה לא 'הוקמה' ביום אחד אלא התפתחה בהדרגה, ומה היה ההבדל בין תפיסת המודיעין האסטרטגית של ויצמן לתפיסה הטקטית-הגנתית של בן גוריון. הפרק מתאים לחובבי היסטוריה, מודיעין וריגול שמחפשים רקע מעמיק ולא שטחי על מקורות הקהילה.

תובנות מרכזיות

• כבר בשנות ה-20 אמר ויצמן משפט מפתח: גם אם אין לנו שירות מודיעין, חשוב שיאמינו שיש לנו - כלומר מודיעין הוא לא רק איסוף מידע אלא גם כלי הרתעה פוליטי.
• בן גוריון תפס מודיעין כגורם טקטי-הגנתי שצריך להביא התראה, בין היתר בעקבות הטראומה של פרעות תרפ"ט (1929) שבהן היישוב נתפס לא מוכן - בניגוד לתפיסה האסטרטגית-בינלאומית של ויצמן.
• קהילת המודיעין הישראלית התפתחה מתוך השי, שירות הידיעות של ההגנה, שכבר בשנות ה-30 ריגל גם פנימה על האצ"ל, הלח"י והמפלגה הקומוניסטית - ואיסר הראל החל דווקא במחלקה היהודית, בסיכול פנים-יהודי ולא בריגול בחו"ל.
• ב-30 ביוני 1948, כשהמדינה הייתה בת חודש בלבד, התווה איסר בארי ('איסר הגדול', שלא לבלבל עם איסר הראל) את מבנה הקהילה - אמ"ן, המוסד והשב"כ - מבנה ששרד כמעט ללא שינוי עד היום.
• איסר הראל הוא האדם היחיד בתולדות ישראל שעמד בראש גם השב"כ וגם המוסד; מקטרגיו טענו שזיהה את המדינה עם מפלגת מפא"י השלטת, אך הוא גם היה מהראשונים שחתר לפשרה היסטורית עם אנשי האצ"ל והלח"י לשעבר וגייס אותם לשורות הארגון.