לחיות בעולם הפוך | אילנה ברנשטיין: על כתיבה במציאות שהתעוותה, על מותו של הריאליזם ועל עידן הפוסט-ריאליה הישראלי

שיחה ספרותית כנה על איך הוצאות שירה עצמאיות וקטנות פרצו את חומות 'שומרי הסף' ושינו את פני השירה הישראלית.

אלפרד קוין מארח שיחת ספרות עם המשורר ומי שניהל את הוצאת תנג'יר, שמספר על הקמת ההוצאה העצמאית סביב 2014-2015 ועל הרצון לבית עצמאי עם גוון ושליטה על אופן הוצאת הספרים. הם משוחחים על גל ההוצאות הקטנות שקם אז (זיקית, אינדי בוק של רון דהן, העין של צ'יקי) ועל העזרה שקיבל מאוריאל קון. בלב הפרק טענה מרכזית: השירה הישראלית הייתה נשלטת בעבר בידי מעט 'שומרי סף', והרשת החברתית פרצה את החומות והובילה לזינוק אקספוננציאלי בכמות הכותבים והכותבות. השיחה עוברת גם לקושי שבכתיבת פרוזה לעומת שירה, ולסיפור אישי על כתיבת סיפור לאנתולוגיית כדורגל. מתאים למי שמתעניין בשירה עברית עכשווית, בעולם ההוצאות העצמאיות ובמצב שוק הספרים בישראל.

תובנות מרכזיות

• ההוצאות העצמאיות הקטנות לא קמו סביב אדם או זרם מסוים, אלא כמהלך עצמאי של 'בית' — רצון בגוון, במוניטין ובשליטה על איך מוציאים את הספרים, גם כשהמשמעות היא מכירה בהפסד.
• פריצת 'שומרי הסף' שהשתלטו על השירה הישראלית לפני עידן הרשת החברתית הביאה לזינוק אקספוננציאלי בכמות הכותבים — מצב שהדובר מעדיף על פני חזרת הסלקטורים, כי 'מי שכותב טוב ימצא את הקוראים שלו'.
• לפי הדובר השוק התאזן מעצמו באופן טבעי: רבים התחילו לכתוב אך בהדרגה הבינו אם זו הקריירה שלהם או לא, וספר שני הוא כבר מבחן רציני.
• כתיבת פרוזה עלילתית, אפילו בינונית, קשה משמעותית מכתיבת ספר שירה — צריך לטוות עלילה הגיונית שלמה ולא רק עמוד אחד.
• הכתיבה משמשת רבים ככלי שחרור פסיכולוגי כמעט טיפולי, והדובר אינו רואה בכך פסול אלא חלק לגיטימי מהפריחה.