אפקט בנג'מין פרנקלין VS אפקט רבינו בחיי: איך מעשים יוצרים רגשות

למה דווקא בקשה לקבל עזרה הופכת יריב לחבר — ומה הפסיכולוגיה החברתית והתורה היהודית אומרות על כך שהמעשים מעצבים את הלב.

הפרק יוצא מ'אפקט בנג'מין פרנקלין' — התגלית שפרנקלין הפך יריב פוליטי לחבר לא בכך שעזר לו, אלא בכך שביקש ממנו טובה (להשאיל לו ספר נדיר) — ומראה שעצם הנתינה היא שמולידה את החיבה. מכאן נמתח גשר אל העיקרון היהודי המקביל של הרב דסלר ('לא אהבה מולידה נתינה אלא נתינה מולידה אהבה') ואל המשפט 'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות' ממקורות כמו ספר החינוך, רבינו בחיי ורס"ג. הפרק מציג את ההסבר הפסיכולוגי (דיסוננס קוגניטיבי) ואז מנגיד אותו עם ההסבר היהודי, המבוסס על משנת רבי אלעזר בן עזריה בפרקי אבות ועל מודל הנפש של ספר התניה (כוחות הנפש מול לבושי הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה). מתאים למי שמתעניין בהצטלבות בין פסיכולוגיה חברתית, מחשבת ישראל וחינוך.

תובנות מרכזיות

• אפקט בנג'מין פרנקלין: כדי לרכוש את חיבתו של אדם, אל תיתן לו — גרום לו לתת לך, ועצם הנתינה תשנה את רגשותיו כלפיך.
• אהבת הורים לילדיהם היא הדגמה ל'נתינה מולידה אהבה': הקשר החזק נוצר דווקא מהנתינה האינסופית והחד-צדדית, לא מקבלת תמורה.
• למנגנון יש גם צד אפל: היחס של סוהרים לאסירים או חיילים לשבויים מראה שהפעלת אלימות מדרדרת גם את הרגש והאמונות כלפי הקורבן — וכך אדם רגיל הופך למפלצת.
• ההסבר הפסיכולוגי הוא דיסוננס קוגניטיבי — אי-הנוחות מסתירה בין מעשה לרגש דוחפת אותנו להתאים את האמונות למעשים כדי להחזיר שלוות נפש.
• במשל האילן של רבי אלעזר בן עזריה המעשים הם השורשים והחוכמה היא הענפים — כלומר המעשים, ולא הכוונות או התכונות, הם ליבת האישיות: 'אתה סך כל מעשיך'.