אַיי קיו VS אִי קיו: מה אומרת היהדות על אינטליגנציה רגשית | הרב יצחק קפלן

הפרק טוען שמה שהפסיכולוגיה קוראת לו 'אינטליגנציה רגשית' חופף בדיוק למושג היהודי העתיק 'דעת' — היכולת להפוך מידע מת למידע רגשי שמשנה את ההתנהגות.

הפרק יוצא מספרו רב-המכר של הפסיכולוג דניאל גולמן 'אינטליגנציה רגשית', שטען שה-EQ חשוב יותר מה-IQ, ומציג את הביקורת שעלתה נגד המושג — שאולי מדובר פשוט ב'אופי' ולא באינטליגנציה, ושעד היום אין הגדרה או דרך מדידה מוסכמת. משם הוא פונה למקורות היהודיים: ההבחנה הקדומה בין חוכמה, בינה ודעת (שלושת ה'מוחין' בתורת הסוד), ומזהה את האינטליגנציה הרגשית דווקא עם 'דעת'. בהתבסס על תורת הנפש של בעל התניה, מוגדרת הדעת כיכולת הקוגניטיבית להפנים מידע ולהפוך אותו ל'מידע רגשי' המשפיע על ההתנהגות בפועל. הפרק מיועד למי שמחפש זווית יהודית-מעשית על מושגים פסיכולוגיים מודרניים, ושווה האזנה בזכות ההגדרה החדה שהוא מציע למושג עמום.

תובנות מרכזיות

• האינטליגנציה הרגשית באה לידי ביטוי בהחלטות הקטנות והיומיומיות — כמו איך להגיב למישהו שמתפרץ כלפיך — שהן בעצם ההחלטות האסטרטגיות החשובות של החיים.
• ה'דעת' אינה תכונת אופי אלא תפקוד קוגניטיבי: יכולת קוגניטיבית להפוך מידע תיאורטי ('מידע מת') למידע רגשי שמחלחל פנימה ומשנה את ההתנהגות.
• אפשר לדעת המון ולהיות חסר דעת — חז"ל טבעו את המושג 'תלמיד חכם שאין בו דעת', מי שיודע הרבה אך לא יודע לעשות שימוש בידע בחיים עצמם.
• מה שהפסיכולוגים מכנים 'ויסות רגשי' מקביל לעקרון 'מוח שליט על הלב' של התניה — לא שליט דיקטטור אלא מנהיג שמכוון את הרגשות באמצעות הדעת.
• אין 'דעת מלאכותית': על בינה מלאכותית שמענו, אך לשום דבר מלאכותי אין שיקול דעת — הדעת היא הסממן המובהק ביותר של בגרות.