פרויד VS פריד: האם היהדות בעד תרבות ואמנות?

הרב יצחק קפלן מראה איך המחקר במדעי החברה הפריך את תורת הקתרזיס של פרויד, ובכך מסביר מדוע בחירה מושכלת בתכנים שאנחנו צורכים היא לא צנזורה אלא תזונה נפשית.

הפרק השלישי והאחרון בסדרה על קובי ודנה עוסק בשאלה האם שמירת מצוות סוגרת את שערי עולם התרבות והאומנות, מתוך טענתה של דנה שבעלה חי תחת חוקי צנזורה. במקום לדון בכך מזווית הלכתית, הרב קפלן בוחן את הסוגיה דרך מדעי החברה: הוא מציג את 'תורת הקתרזיס' של פרויד, שלפיה צפייה בתכנים אלימים מנקזת מאיתנו דחפים תוקפניים, ומראה כיצד שורת מחקרים (אגרוף שק, חיקוי בובה מוכה אצל ילדים) הפריכה אותה והוכיחה שחשיפה לאלימות דווקא מגבירה תוקפנות. מכאן הוא טוען שבחירה מודעת בתכנים אינה הגבלה אלא בחירה חכמה, ומציע הבנה מחודשת של תפקיד האומן כשליחות להעיר את הכוחות החיוביים שבנפש. הפרק מתאים למי שמתלבט ביחס שבין תרבות, אמונה והשפעת המדיה על הנפש, והוא מציע מסגרת מחשבתית מבוססת מחקר במקום ויכוח ערכי.

תובנות מרכזיות

• תורת הקתרזיס של פרויד, ששאל מהיוונים, גרסה שצפייה בתכנים אלימים נותנת פורקן לדחפים התוקפניים שבנו — אך זו הופרכה: במבחן המציאות, מתן ביטוי לדחפים אלימים דווקא מגביר אותם ולא מפחית.
• במחקר אגרוף שק, מי שלא הוציאו את כעסם באגרוף היו רגועים יותר בסיום מאלה שכן הוציאו; ובמחקר הילדים, מי שצפו באדם מכה בובה הגיבו באלימות רבה יותר כשהרגיזו אותם.
• מסקנה מעשית: כמו שלא נזין את הגוף במזון מקולקל, כך עלינו לבדוק את התכנים, המוזיקה והספרים שאנחנו צורכים — ועל אחת כמה וכמה את אלה של ילדינו.
• הרב קפלן מתוודה שזלזל באומנים כמו אברהם פריד שאומרים 'יש לי שליחות להביא שמחה', עד שהבין שזה אומן שמודע לכוחו להשפיע על נפש המאזין ובוחר לעורר בו כוחות חיוביים.
• המלכודת ההפוכה: כשהמסר 'מוכתב מראש', היצירה עלולה להיות 'מן השפה ולחוץ' וחסרת השראה — האתגר הוא ליצור אותנטית מתוך המקומות העמוקים, אך להביא לידי ביטוי דווקא את היפים שבהם.