פרק 14 | החלק שחסר על מנת להפיל סופית את המשטר האיראני
למה האיראנים לא מנצלים את היחלשות המשטר כדי להפיל אותו? התשובה טמונה במאה שנות התערבות מערבית שחרטו בזהות האיראנית התנגדות עמוקה לכפיפות למערב.
הפרק יוצא מהתסכול שאחרי המתקפה הישראלית-אמריקאית על איראן ההמונים האיראנים עדיין לא יצאו לרחובות להפיל את המשטר, ושואל מדוע. הטענה המרכזית היא שהסיפור שאנו מספרים לעצמנו — עם מדוכא שמחכה למושיע מבחוץ — מפספס דרמה עמוקה בזהות האיראנית. דרך מסע היסטורי במאה ה-20 (עסקת הנפט הלא-הוגנת עם הבריטים, הפלת מוסדק ב-1953 בידי הבריטים והאמריקאים, דיקטטורת השאה והמהפכה של 1979) מוצג כיצד ההתנגדות להתערבות ולאימפריאליזם המערבי הוטמעה עמוק בתודעה הלאומית. הפרק מתאים למי שמתעניין בגיאופוליטיקה, באיראן ובזהות לאומית, ומציע תובנה מעשית: ישראל עשויה דווקא להזיק לעצמה אם תפעל בניגוד לאופן שבו האיראנים תופסים את עצמם.
תובנות מרכזיות
- מי שהקים את המשטר הנוכחי לא היה גוף עוין זר אלא העם האיראני עצמו, שהוביל מהפכה שלמה ב-1979 כדי להדיח את השאה.
- הפלת ראש הממשלה מוסדק ב-1953 בידי הבריטים והאמריקאים — שהלאים את הנפט ונבחר דמוקרטית — חרטה בזיכרון הלאומי שהמערב מוכן לשחד, לרגל ולחבל בבחירת העם כדי לשמר אינטרסים כלכליים.
- השאה נתפס כ'בובה של האמריקאים' בגלל קרבתו למנהיגי המערב, רפורמות החילון וההזדהות עם הקפיטליזם המערבי — מה שהפך אותו למושא איבה לאומי.
- ההתנגדות לכפיפות למערב חוצה את המחלוקת על המשטר: גם תומכי המשטר וגם מתנגדיו מתאחדים סביבה, כפי שהמחיש חיסול קאסם סולימני ב-2020 שזכה ללוויה של מיליונים מכל הקשת הפוליטית.
- איראני צעיר יכול לחיות אורח חיים מערבי ולהזדהות עם ערכי המערב, ובו-זמנית להתנגד נחרצות להתערבות מערבית כופה בענייני איראן — שני מעגלים נפרדים של זהות.
אם לפני חודשיים האיראנים יצאו לרחובות בהמוניהם ומסרו את נפשם כדי להפיל את המשטר, איפה הם נעלמו עכשיו כשהמשטר נחלש — לא בא להם להשתחרר?