פרק 7: רועי

קצין צנחנים שקפץ מהבית בבוקר שמחת תורה נלחם דרך צמתי העוטף שעות ארוכות בניסיון נואש להגיע למוצב נחל עוז — מאוחר מדי.

הפרק מגולל את סיפורו של רב סרן רואי זבתני, מפקד מגמה באימון הצנחנים, שבבוקר שבעה באוקטובר יצא מתל אביב בעקבות המחבלים ועבר דרך צומת נרעם, שער הנגב, מפלסים, מכללת ספיר וכפר עזה בדרך למוצב נחל עוז. דרך עדותו האישית והקלטות ממצלמות גוף של שוטרים, מתואר בוקר של כאוס: פקודות מתחלפות, מידע חלקי, אזרחים נרצחים, וקרבות פנים אל פנים מול מחבלים. הפרק מציב את השאלה המרכזית של הסדרה — מדוע הכוח הראשון הגיע למוצב נחל עוז רק באחת וחצי בצהריים, שבע שעות אחרי שהתחיל הכל. מומלץ למי שמבקש להבין מקרוב את התוהו, ההקרבה והעיכובים שאפיינו את אותו יום, דרך נקודת מבטו של לוחם בודד שניסה לעשות הכל ולא הגיע בזמן.

תובנות מרכזיות

• ערב לפני, זבתני התעקש שאביו שומר השבת יקנה לו 'ברכה' בבית הכנסת עם 500 שקל — רגע אישי וטעון שמקבל משמעות לאור מה שקרה למחרת.
• הבוקר התנהל כמירוץ של פקודות מתחלפות: מגבעת קובי, למפלסים, למכללת ספיר הריקה (עשרים דקות יקרות שאבדו), לכפר עזה ורק אז לנחל עוז — בלי תמונה מלאה של מה שקורה בשטח.
• זבתני מדגיש שהוא 'נהג פחדן' ולא 'רמבו', ושהקרבות לא היו כמו בסרט — איטיים, מבלבלים, בלי תחושת זמן ובלי הבנה אמיתית של המתרחש.
• הזמן הוא הנושא המרכזי שרודף את הפרק — כל עיכוב, כל צומת וכל פקודה שגויה מתורגמים לדקות יקרות שמרחיקות את הכוח מהמוצב הנצור.
• הפרק חושף שכוחות נוספים, כמו צוות מגלן בפיקוד רב סרן חן בוכריס, נהרגו באותה דרך לנחל עוז — סימן לכמה ניסיונות חילוץ נכשלו לפני שמישהו הצליח להגיע.