תמר לזר (קולה די ואל ד׳אלזה)

על הפרק

האם עץ שנופל ביער שאין בו אף אחד משמיע קול? בשיחה עם תמר לזר אנחנו משוחחים על שאלת הקוראות והקוראים בהקשר של היצירה העברית העולמית, על מה ניתן עוד לכתוב בימי השמדה וחורבן או שמא צריך להניח לכתיבה בכלל, ולכתיבה בעברית בפרט. במהלך הפרק מקריאה תמר את שני השירים הבאים מתוך ספרה ׳מהמעבורת׳ (קתרזיס, 2025): מחר הוּא מִתְגַּנֵּב אֶל מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹת כְּמִתְכַּחֵשׁ לְלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת בְּשַׁעֲרֵי רַחְמִי. מָחָר אַקְלִיט אֶת נְשִׁימוֹתָיו הַמִּתְאָרְכוֹת, אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ. מָחָר אַשְׁמִיעָן לְכָל הַטַּיָּסִים. אֲסַפֵּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאוּלַי אֵינָם יוֹדְעִים: שֶׁהַצְּלִיל הָרַךְ הַזֶּה