/ הפרק במספרים
| פורסם | 24 ביולי 2024 |
|---|---|
| אורך | 48 דק׳ (קצר ב-15% מהממוצע בתוכנית) |
| קטגוריה | יהדות ודת |
על מה הפרק?
ברוך גדלביץ', עובד סוציאלי בעיריית ירושלים ומאמן, מספר איך ילד שעלה ממוסקווה בגיל שלוש, גדל בבית חרדי ליטאי ושאף להיות תלמיד חכם, מצא בהדרגה דרך לחבר בין תורה, שליחות ועבודה סוציאלית.
ברוך גדלביץ' גדל בירושלים בבית של חוזרים בתשובה מברית המועצות לשעבר, עם הורים שעסקו בקליטת עלייה ובסיוע לקהילה הרוסית. למרות שעלה בגיל שלוש ולמד במוסדות ישראליים, תחושת השונות וההגירה ליוותה אותו לאורך הילדות והישיבה. הוא שאף לחיים של לימוד תורה, נבחן על דפים בעל פה והיה מתמיד, אבל בישיבה הגדולה התחיל להרגיש שהמסלול כבר פחות מתאים לו. נסיעה למוסקווה בסביבות גיל עשרים, שבה לימד תורה בעיר הולדתו, נתנה לו תחושת משמעות ופתחה בפניו אפשרות חדשה. אדם שפגש שם הציע לו לבדוק לימודים אקדמיים, והוא בחר בעבודה סוציאלית אחרי ששקל פסיכולוגיה. גם אחרי שסיים את התואר הוא חשש לממש אותו ועבד במשך כשנתיים בעבודות מוכרות יותר לציבור החרדי. הסיפור שלו חושף עד כמה המעבר מהישיבה לתעסוקה איננו רק בחירת מקצוע, אלא שינוי עמוק בזהות, בשפה ובהיכרות עם האפשרויות שבחוץ.
/ תובנות מרכזיות
- חוויית ההגירה לא הסתיימה כשהמשפחה הגיעה לישראל. היא המשיכה בתחושת השונות של ילד רוסי בתוך תלמוד תורה חרדי והשפיעה על הדרך שבה ברוך מבין כיום מהגרים ואנשים בתהליכי שינוי.
- הבית שבו התארחו בכל שבת 30 עד 40 אנשים חיבר בין קירוב לבין עזרה מעשית. ההורים לא הסתפקו בהתקרבות לתורה, אלא עסקו גם בשידוכים, במשפחה ובקשיי הקליטה של בעלי תשובה מרוסיה.
- הנסיעה למוסקווה בסביבות גיל עשרים הייתה סגירת מעגל אישית ומקצועית. ברוך חזר לעיר שבה נולד, השתמש ברוסית ששמר מהבית וגילה שעשייה ושליחות נותנות לו משמעות.
- הכניסה לאקדמיה חשפה פער גדול במיומנויות ובהיכרות עם החברה שמחוץ לישיבה. לצד ההתפעלות מרשימת הפקולטות באוניברסיטה העברית, ברוך מספר שלא ידע לפתוח חשבון מייל בעצמו.
- תואר לבדו לא פתר את החשש מהמעבר לעבודה. ברוך המתין כשנתיים ועבד כמשגיח כשרות ובמפעל לייצור ספרים לפני שהעז להיכנס לתחום העבודה הסוציאלית.
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- ברוך גדלביץ' גדל בירושלים בבית של חוזרים בתשובה מברית המועצות לשעבר, עם הורים שעסקו בקליטת עלייה ובסיוע לקהילה הרוסית. למרות שעלה בגיל שלוש ולמד במוסדות ישראליים, תחושת השונות וההגירה ליוותה אותו לאורך הילדות והישיבה. הוא שאף לחיים של לימוד תורה, נבחן על דפים בעל פה והיה מתמיד, אבל בישיבה הגדולה התחיל להרגיש שהמסלול כבר פחות מתאים לו. נסיעה למוסקווה בסביבות גיל עשרים, שבה לימד תורה בעיר הולדתו, נתנה לו תחושת משמעות ופתחה בפניו אפשרות חדשה. אדם שפגש שם הציע לו לבדוק לימודים אקדמיים, והוא בחר בעבודה סוציאלית אחרי ששקל פסיכולוגיה. גם אחרי שסיים את התואר הוא חשש לממש אותו ועבד במשך כשנתיים בעבודות מוכרות יותר לציבור החרדי. הסיפור שלו חושף עד כמה המעבר מהישיבה לתעסוקה איננו רק בחירת מקצוע, אלא שינוי עמוק בזהות, בשפה ובהיכרות עם האפשרויות שבחוץ.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- חוויית ההגירה לא הסתיימה כשהמשפחה הגיעה לישראל. היא המשיכה בתחושת השונות של ילד רוסי בתוך תלמוד תורה חרדי והשפיעה על הדרך שבה ברוך מבין כיום מהגרים ואנשים בתהליכי שינוי. · הבית שבו התארחו בכל שבת 30 עד 40 אנשים חיבר בין קירוב לבין עזרה מעשית. ההורים לא הסתפקו בהתקרבות לתורה, אלא עסקו גם בשידוכים, במשפחה ובקשיי הקליטה של בעלי תשובה מרוסיה. · הנסיעה למוסקווה בסביבות גיל עשרים הייתה סגירת מעגל אישית ומקצועית. ברוך חזר לעיר שבה נולד, השתמש ברוסית ששמר מהבית וגילה שעשייה ושליחות נותנות לו משמעות. · הכניסה לאקדמיה חשפה פער גדול במיומנויות ובהיכרות עם החברה שמחוץ לישיבה. לצד ההתפעלות מרשימת הפקולטות באוניברסיטה העברית, ברוך מספר שלא ידע לפתוח חשבון מייל בעצמו. · תואר לבדו לא פתר את החשש מהמעבר לעבודה. ברוך המתין כשנתיים ועבד כמשגיח כשרות ובמפעל לייצור ספרים לפני שהעז להיכנס לתחום העבודה הסוציאלית.
מתיאור הפרק
איזו סגירת מעגל מרגשת התרחשה בגיל 20 בנסיעה למוסקבה? עם איזו התמודדות טכנולוגית התמודד כסטודנט חרדי במשך שלוש שנים? וכיצד משפיעה כתיבת טור ב"אחוותא" על בנותיו? על כל אלו ועוד עונה ברוך גדלביץ', עובד סוציאלי, מאמן ובעל טור ב"אחוותא" בשיחה מרתקת עם מוטי רובינשטיין בסדרה חדשה "מפה לשם" מבית "אחוות תורה". יש מה לשמוע.