איבר על שבב | פרופ' בן מעוז
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 6 ביולי 2026 |
|---|---|
| אורך | 57 דק׳ |
| הנושא המרכזי | הנדסה ביו-רפואית ומדע במעבדה |
| קטגוריה | בריאות ואיכות חיים |
על מה הפרק?
הצצה למעבדה שבה חיישן זעיר בלי סוללה מחזיר תחושה לאצבע פגועה, שבב עם תאים אנושיים מחליף ניסויים בבעלי חיים, ואוזן של חגב הופכת לגלאי ריח לרובוט.
מפתיע שאחרי שישים שנות קפיצות טכנולוגיות עדיין מאשרים בערך אותו מספר תרופות בשנה, כשכל אחת עולה כשני מיליארד דולר ונכשלת ב-60 עד 90 אחוז מהמקרים בבני אדם אחרי שהצליחה בחיות. ההרצאה מערערת את ההנחה שמודל של עכבר מנבא מה יקרה בגוף שלנו, ומציעה במקומו איבר על שבב מתאים אנושיים. המתח האמיתי הוא 'עמק המוות' שבין החוקרים באקדמיה לרופאים בשטח, ומה שסוגר אותו זה לא עוד טכנולוגיה אלא תקשורת פשוטה. נשאר פתוח עד כמה המודלים האנושיים באמת מתואמים למציאות, והתשובה שלו היא כן ולא.
רשות התרופות האמריקאית שינתה לפני כארבע שנים חוק בן עשורים (Modernization Act 2.0) ומאפשרת כיום ניסויים בבני אדם בלי ניסוי מקדים בבעלי חיים, על בסיס מודלים של תאים אנושיים כמו איבר על שבב.
/ תובנות מרכזיות
- חיישן טריבו-אלקטרי זעיר שמייצר חשמל בעצמו מלחיצה, בלי סוללה ובלי מקור מתח חיצוני, מושתל על עצב פגוע ומחזיר תחושה למי שאין לו היום שום פתרון אחר.
- החזרת התחושה מיידית ולא דורשת אימון, כי מעגל החישה במוח נשאר קיים ורק כבוי, והחיישן פשוט מעורר אותו מחדש.
- בין 60 ל-90 אחוז מהתרופות שעוברות בהצלחה ניסויים בבעלי חיים נכשלות בבני אדם, כי בסופו של דבר אנחנו חיה מסוג אחר.
- הבעיה המהותית בפיתוח תרופות היא לא הטכנולוגיה או הידע אלא התהליך עצמו, שמחייב לעבור קודם דרך בעלי חיים.
- אוזן ואנטנה של חגב מחוברות לרובוט נותנות חיישן ריח רגיש פי עשרת אלפים ממספקטרומטר, וכל ריח מייצר טביעת אצבע ייחודית.
אם אתם כבר יודעים לייצר איברים על שבב, מה ההבדל בין זה לבין להדפיס את האיבר השלם, ולמה לא פשוט לגדל לחולה כבד חדש מהתאים של עצמו?
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- מפתיע שאחרי שישים שנות קפיצות טכנולוגיות עדיין מאשרים בערך אותו מספר תרופות בשנה, כשכל אחת עולה כשני מיליארד דולר ונכשלת ב-60 עד 90 אחוז מהמקרים בבני אדם אחרי שהצליחה בחיות. ההרצאה מערערת את ההנחה שמודל של עכבר מנבא מה יקרה בגוף שלנו, ומציעה במקומו איבר על שבב מתאים אנושיים. המתח האמיתי הוא 'עמק המוות' שבין החוקרים באקדמיה לרופאים בשטח, ומה שסוגר אותו זה לא עוד טכנולוגיה אלא תקשורת פשוטה. נשאר פתוח עד כמה המודלים האנושיים באמת מתואמים למציאות, והתשובה שלו היא כן ולא.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- חיישן טריבו-אלקטרי זעיר שמייצר חשמל בעצמו מלחיצה, בלי סוללה ובלי מקור מתח חיצוני, מושתל על עצב פגוע ומחזיר תחושה למי שאין לו היום שום פתרון אחר. · החזרת התחושה מיידית ולא דורשת אימון, כי מעגל החישה במוח נשאר קיים ורק כבוי, והחיישן פשוט מעורר אותו מחדש. · בין 60 ל-90 אחוז מהתרופות שעוברות בהצלחה ניסויים בבעלי חיים נכשלות בבני אדם, כי בסופו של דבר אנחנו חיה מסוג אחר. · הבעיה המהותית בפיתוח תרופות היא לא הטכנולוגיה או הידע אלא התהליך עצמו, שמחייב לעבור קודם דרך בעלי חיים. · אוזן ואנטנה של חגב מחוברות לרובוט נותנות חיישן ריח רגיש פי עשרת אלפים ממספקטרומטר, וכל ריח מייצר טביעת אצבע ייחודית.
מתיאור הפרק
במסגרת סדרת מפגשי הנשיא במועדון הסגל, הוקלטה הרצאתו של פרופ' בן מעוז, חבר סגל בבית הספר להנדסה ביורפואית, הפקולטה להנדסה, בית הספר סגול למדעי המוח וראש מרכז דרימר פישלר להתמיינות תאי גזע ורפואה מותאמת אישית - "איבר על שבב". בהרצאה יצא פרופ' מעוז למסע אל חזית המחקר שמחברת בין ביולוגיה, הנדסה וטכנולוגיות מתקדמות, במטרה להבין - ואפילו לשפר - את הפיזיולוגיה האנושית. הוא חשף לפיתוחים חדשניים כמו מערכות Organs-on-a-Chip ו-Body-on-a-Chip, המאפשרות לדמות איברים ומערכות גוף אנושיות על גבי שבבים זעירים, ולחקור מחלות ותגובות לטיפולים בצורה מדויקת יותר מאי פעם. לצד זאת, פירט על רובוטים ב