אבי דבוש: "יש פה הזדמנות לבנות תשתית חדשה וחלופה חדשה"
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 6 ביולי 2026 |
|---|---|
| אורך | 56 דק׳ |
| הנושא המרכזי | בנייה מחדש של השמאל אחרי השבעה באוקטובר |
| קטגוריה | פסיכולוגיה |
על מה הפרק?
ניצול טבח מנירים שהחזיק 12 שעות את ידית הממד נכנס לפריימריז של הדמוקרטים ומתעקש לא לוותר על המילה שלום דווקא עכשיו.
אבי דאבוש עושה מהלך לא צפוי: הוא לוקח דווקא את הפלייבוק של הימין, מפלגת חירות של בגין בין 65 ל-77, כמודל לשיקום השמאל, חריש עמוק של 15 שנה בפריפריה במקום ניצחון מהיר. מה שמערער כאן זו ההנחה שניצול טבח מהעוטף בהכרח יהפוך לנוקם, כי הוא בוחר להעמיק דווקא בשלום ובקדושת חיי אדם. השאלה שנשארת פתוחה היא אם אפשר באמת לבודד את הטרור, גם הפלסטיני וגם היהודי, כשהצבא עצמו לדבריו מתפרק למיליציות. המתח האמיתי הוא בין הזעם הלגיטימי של מי שהיה שם לבין הסירוב שלו למחוק את הערכים שגדל עליהם.
רק מפלגה אחת בהיסטוריה הישראלית בנתה את עצמה מחדש דרך חריש עמוק בפריפריה, מפלגת חירות של בגין בין 65 ל-77, ודאבוש טוען שהשמאל חייב להעתיק בדיוק את המהלך הזה, סניפים, מנהיגות מקומית ופתרונות קונקרטיים, כדי לחזור לשלטון.
/ תובנות מרכזיות
- המודל שהוא מציע לשמאל הוא ההעתק הדבק של הימין: בין 65 ל-77 חירות פתחה סניפים בפריפריה, הכניסה מנהיגות מקומית ומצאה פתרונות לדיור וליוקר מחיה, וזה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות עכשיו.
- הרגע הערכי הכי חד בפרק הוא הצומת בתוך הממד: או שזורקים את כל הערכים מהחלון לטובת כוח בלבד, או שמעמיקים בהם עוד יותר. הוא בחר להעמיק.
- הטענה שהשמאל נטש את שדה היהדות והשאיר אותו כשדה קוצים שבו צומחים קיצונים, ולכן צריך אמירה יהודית חילונית, תרבותית והומניסטית, במקום לוותר על הקרקע הזו.
- הוא מתאר טרור יהודי בגדה שאיש לא עוצר, וצבא שלדבריו מתפרק למיליציות עם רוח כהניסטית, כשחיילים כיוונו עליו נשק טעון בזמן ליווי מסיק זיתים.
- האמנון של נירים, שיר שלום לחאן יונס, הושר בכל יום עצמאות מ-56, גם אחרי צוק איתן, עד שאחרי השבעה באוקטובר הפסיקו, והוא מסרב למחוק אותו.
חשבת שאתם הולכים למות?
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- אבי דאבוש עושה מהלך לא צפוי: הוא לוקח דווקא את הפלייבוק של הימין, מפלגת חירות של בגין בין 65 ל-77, כמודל לשיקום השמאל, חריש עמוק של 15 שנה בפריפריה במקום ניצחון מהיר. מה שמערער כאן זו ההנחה שניצול טבח מהעוטף בהכרח יהפוך לנוקם, כי הוא בוחר להעמיק דווקא בשלום ובקדושת חיי אדם. השאלה שנשארת פתוחה היא אם אפשר באמת לבודד את הטרור, גם הפלסטיני וגם היהודי, כשהצבא עצמו לדבריו מתפרק למיליציות. המתח האמיתי הוא בין הזעם הלגיטימי של מי שהיה שם לבין הסירוב שלו למחוק את הערכים שגדל עליהם.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- המודל שהוא מציע לשמאל הוא ההעתק הדבק של הימין: בין 65 ל-77 חירות פתחה סניפים בפריפריה, הכניסה מנהיגות מקומית ומצאה פתרונות לדיור וליוקר מחיה, וזה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות עכשיו. · הרגע הערכי הכי חד בפרק הוא הצומת בתוך הממד: או שזורקים את כל הערכים מהחלון לטובת כוח בלבד, או שמעמיקים בהם עוד יותר. הוא בחר להעמיק. · הטענה שהשמאל נטש את שדה היהדות והשאיר אותו כשדה קוצים שבו צומחים קיצונים, ולכן צריך אמירה יהודית חילונית, תרבותית והומניסטית, במקום לוותר על הקרקע הזו. · הוא מתאר טרור יהודי בגדה שאיש לא עוצר, וצבא שלדבריו מתפרק למיליציות עם רוח כהניסטית, כשחיילים כיוונו עליו נשק טעון בזמן ליווי מסיק זיתים. · האמנון של נירים, שיר שלום לחאן יונס, הושר בכל יום עצמאות מ-56, גם אחרי צוק איתן, עד שאחרי השבעה באוקטובר הפסיקו, והוא מסרב למחוק אותו.
מתיאור הפרק
אבי דבוש, מנכ"ל ״קול רבני לזכויות אדם״ ותושב קיבוץ נירים, משתף בחוויותיו מהשבעה באוקטובר ובתובנותיו על עתיד המדינה,. השיחה עוסקת בחיבור בין הפריפריה לשמאל, במאבק בטרור היהודי ובחזון לבניית אלטרנטיבה שלטונית ארוכת טווח המבוססת על ערכי הכרזת העצמאות.