מאמר ד"ה יו"ט של ר"ה תרס"ה - חלק א

על מה הפרק?

תקיעת שופר בראש השנה בשבת היא מצווה שנדחתה מחוץ לבית המקדש בשל גזירת חכמים מחשש לטלטול ברשות הרבים, אך היא מהווה את יסוד המלכת הקדוש ברוך הוא על העולם.

המשנה במסכת ראש השנה קובעת כי בבית המקדש תקעו בשופר גם כשחל החג בשבת, בניגוד לשאר המקומות. חכמים גזרו שלא לתקוע בשבת מחשש שמא אדם יטלטל את השופר ברשות הרבים, איסור דאורייתא שעלול להתרחש אצל מי שאינו בקיא בהלכות. המאמר מסביר כי בראש השנה מסתלקת בחינת המלכות הפנימית של הקדוש ברוך הוא, ותקיעת השופר היא הפעולה המחדשת את המלכתו מחדש על ידי בני ישראל.

/ תובנות מרכזיות

• הגזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים חלה רק על מי שהוא גם עם הארץ וגם קל דעת, מה שהופך את השאלה על דחיית מצוות עשה דאורייתא למורכבת יותר.
• המלכות בראש השנה אינה המלכות הנצחית של הקדוש ברוך הוא, אלא המלכתו כ'מלך על עם', תפקיד שמתחדש בכל שנה.
• התקיעה בשופר בבית המקדש התאפשרה כי בבית המקדש אין איסור שבת, שכן הכהנים זריזים ואין חשש שיעברו על איסורי טלטול.
• שורש המלכות בנפש מושרש במקום גבוה יותר מכל הספירות, ולכן הוא מסוגל לרדת ולהתלבש בנבראים.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות