מפגיעת טיל ברגל למדליה אולימפית [כנגד כל הסיכויים]

בגיל תשע מצא מחסן נשק גנוב על גג השכן, טיל נגד טנקים קטע לו את הרגל - והפך את הנכות ממקור בושה למקור עוצמה שהוביל אותו לאולימפיאדה.

בפרק האחרון של הפודקאסט (המנחה אסתי מודיעה שהיא פורשת ויוצאת לטיול בעולם) היא מארחת את שלומי, נכה ופעיל בקהילת הקטועים, שמספר את סיפורו. בגיל תשע, לפני כ-35 שנה, הוא וחבר מצאו על גג בית שכן מחסן נשק שחייל גנב מהצבא - רימונים, לבני חבלה וטיל נגד טנקים - ושיחקו בו בלי להבין את הסכנה. כשניסו להחזיר הכל למקומו בעקבות הנחיית אביו של החבר, הטיל התפוצץ וקטע את רגלו מעל הברך, והוא איבד כחצי מכמות הדם בגופו וניצל בנס בידי שכן חובש. הפרק עוקב אחרי ההתאוששות, כאבי הפנטום, ההסתרה והבושה בילדות, ועד הפיכת הנכות למנוף - דרך השחייה, חברות בנבחרת ישראל לנכים והשתתפות בשתי אולימפיאדות. מתאים למי שמחפש סיפור השראה אמיתי על חוסן, התמודדות עם נכות נרכשת ומציאת כוח מתוך משבר.

תובנות מרכזיות

• אביו של החבר שלח את הילדים בחזרה לגג לסדר את הנשק הגנוב מחשש שהעבריינים יפגעו בהם - והחזרה הזו היא שגרמה לפיצוץ ולקטיעת הרגל.
• בדקות שאחרי הפיצוץ שלומי לא זכר כאב אלא שקט וריח קשה של בשר שרוף, ותחושה פנימית עמוקה ש'משהו רע מאוד קרה'; הוא קיבל חמש מנות דם.
• כילד הוא תפס את הנכות כחולשה שאחרים יכולים לנצל נגדו, ולכן פיתח מנגנוני הסתרה - לא לבש מכנסיים קצרים ולא הלך לים למרות שגדל בבת ים ליד החוף.
• הפניית התסכול והאגרסיה לספורט הייתה 'חבל ההצלה' שלו - מטניס בכיסא גלגלים ועד שחייה, שבה התגלה כמצטיין.
• באולימפיאדת ברצלונה 92, כשהיה הצעיר בנבחרת, הנכות שהייתה מקור לבושה הפכה לראשונה למקור של עוצמה וגאווה - אך תחושת השוויון התקיימה בעיקר בחברת נכים אחרים ולא בחברה ה'רגילה'.