על הנקמה ועל הנחמה - שירת האזינו | פרשת האזינו הגות וערכים | הרב תמיר גרנות

על מה הפרק?

החלק האחרון של שירת האזינו מתפענח כשני קולות: השם נסוג מהשמדת זכר ישראל ונוקם בגויים על חילול שמו, ומשה מוסיף את נקמת דם עבדיו ואת הנחמה על עמו בלי תנאי של תשובה.

רוב שירת האזינו ברור: שבח השם, כפיות טובה של ישראל, כניסה לארץ המתוארת כאילו כבר קרתה, חטא, עונש, והווה אמינא של אשביתה מאנוש זכרם שנסוגה מפני שגויים יאמרו ידינו רמה ולא השם פעל כל זאת. המפתח לערפול שבסוף הוא שעד ויאמר בפסוק כ משה מדבר מדעתו, משם הוא מצטט את השם על הסתר פנים, וגם בתוך הציטוט הוא מתערב במאמר מוסגר. בציר האלוקי הנקמה היא לי נקם ושילם על חילול השם; משה חותם בדם עבדיו יקום וכיפר אדמתו עמו, ומוסיף כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי אפס עצור ועזוב. הרמב״ן קורא את השירה כהבטחה לגאולה בלי תנאי תשובה, למען שמו, על כורחם של מינים.

/ תובנות מרכזיות

• העתיד בשירה מתואר כהיסטוריה שכבר קרתה, כי הוודאות השיריית היא לתאר את מה שיהיה כאילו כבר היה.
  שמור תובנה
• עם נבל ולא חכם בפתיחה חוזר כמידה כנגד מידה בגוי נבל אכעיסם, ואחר כך כהד על הגויים שאין בהם תבונה.
  שמור תובנה
• משה אומר את השירה מדעתו; הציטוט האלוקי מתחיל בויאמר, אסתירה פני מהם, כפי שנאמר בפרק לא.
  שמור תובנה
• לי נקם ושילם ממשיך את דיבור השם אחרי הנסיגה, וכל מה שבאמצע הוא התערבות של משה שמסביר לישראל למה הגויים טועים.
  שמור תובנה
• במדין השם אומר נקמת בני ישראל ומשה אומר נקמת השם; כאן השם מדבר על נקמתו ומשה מזהה אותה עם דם עבדיו ועם כיפור האדמה.
  שמור תובנה

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות