הסיפור ככלי אבחון

/ שאלות נפוצות על הפרק

איך גן הסיפורים של ניק אקדמי הופך סיפור של ילד לכלי אבחוני?

פרופסור מולי להד, מייסד ונשיא מרכז משאבים מקריית שמונה, מסביר שהמערכת בנויה על למידת מכונה שאומנה על עשרות סיפורים של ילדים ומבוגרים. ההנחה היא שאדם לא מספר סתם סיפור אלא הסיפור נובע מבפנים. הבדיקה לא מחפשת פתולוגיה או שליליות אלא איך הילד מתמודד עם העולם, ומחזירה משוב על הכוחות שלו ועל מה שכדאי לטפח.

מה מקבלת המורה מהניתוח של סיפורי הכיתה?

היא מקבלת פרופיל של הכוחות האופייניים לכיתה או לגן, כולל המלצות ספציפיות. להד מדגים שאם הכיתה חזקה בתחום הגופני כדאי להרבות בפעילות גופנית ולא להגביל את הילדים במקום, ואם היא חלשה בתחום הדמיוני כדאי להוסיף אמנויות, מוזיקה ותופים. אם תעביר את אותו משחק שוב בעוד שלושה חודשים, היא תראה אם באמת חיזקה את מה שרצתה.

למה לפי מולי להד צריך לדבר עם כל ילד בשפה אחרת?

הוא מסביר שילד רגשי לא קולט משוב שמתמקד בעוד פריט ועוד פריט, הוא צריך טון רגשי ומחמאה אחרת הוא לא מקשיב. הילד הדמיוני לעומתו זקוק לעובדות או להומור. המטרה היא לגייס כל אחד דרך מה שהוא טוב בו, וזה נכון לדבריו גם למבוגרים ולא רק לילדים.

מי עומד מאחורי טיוב ההמלצות שהמערכת מייצרת?

להד מספר שהוא ודוקטור נירה קפלנסקי, חברה בצוות, יושבים ומטייבים את ההמלצות כדי שלא יינתנו לפי ערוץ בודד אלא לפי שילוב בין ערוצים. כדוגמה הוא אומר שילד שהוא גם חושב וגם דמיוני הוא כנראה יצירתי, כי הוא יודע לקפוץ מעבר לעובדות.

איזה סיפור אישי מספר המראיין על זיהוי כוחות בכיתה ד?

הוא מספר שהמורה לציור המליצה לשלוח אותו לבית ספר לאמנויות במגמת משחק, אף שהוא לא ידע לצייר ולא ידע בכלל שהוא כזה. להד מגיב שהמערכת לא תיתן סלילה מקצועית, אבל היא תוכל להצביע על כך שילד לא אוהב לשבת, אוהב להצחיק ולשחק וזקוק לאנשים סביבו, וזה מתאים לדרמה יותר מאשר לישיבה לבד בסטודיו.

מתיאור הפרק

מה אם כל סיפור שילד מספר הוא בעצם מפתח להבנת עולמו הפנימי? בפרק הזה נצלול לעומק השימוש החינוכי והמקצועי של “גן הסיפורים” – ככלי שמאפשר לצוות החינוכי להבין לא רק את הילד הבודד, אלא גם את הדינמיקה הקבוצתית בגן או בכיתה. נדבר על: · איך סיפור הופך לכלי דיאגנוסטי עדין ולא מאיים · איך מזהים דרך סיפור קשיים רגשיים או חברתיים · ואיך ניתן לייצר “פרופיל כיתה” שמסייע בניהול והובלה