מי אתה רבי שמעון בן יוחאי?

איך חכם הלכתי מקל מהמאה השנייה הפך לדמות המיסטית הקנאית שכל ישראל עולה אל קברו במירון בל"ג בעומר.

הפרק עוקב אחר הדמות של רבי שמעון בר (בן) יוחאי ומברר כיצד היא התגלגלה והשתנתה לאורך הדורות, עד שהפכה לליבה של ל"ג בעומר הישראלי ושל ההילולה הגדולה במירון. השניים מראים פער חד בין רבי שמעון ההלכתי, שבמשנה מוכר כ'מקל' בהלכות שבת, לבין דמות האגדה הקנאית, המחמירה ובלתי מתפשרת ששורפת את סביבתה ביציאתה מן המערה. הם משווים בין הנרטיב הפוליטי של הבבלי (התנגדות לרומאים, סיפור המערה והלשנת יהודה בן גירים) לבין הנרטיב הארץ-ישראלי הפנים-יהודי על סמכות הלכתית, ומגיעים עד ספר הזוהר, שבו רשב"י הופך לדמות מופת מיסטית שמותו באש להבה מתואר כ'הילולה'. הפרק מתאים למי שמתעניין בתרבות יהודית, היסטוריה של חז"ל, קבלה והאופן שבו מסורות עממיות נבנות ומשתנות.

תובנות מרכזיות

• יש פער עמוק בין שתי הדמויות של רבי שמעון: ההלכתי שבמשנה מופיע כ'מקל גדול' בהלכות שבת, מול דמות האגדה הקנאית, המחמירה והבלתי מתפשרת — כמעט 'דוקטור שימון ומיסטר רשב"י'.
• הקשר בין רבי שמעון לל"ג בעומר עצמו הוא רופף מאוד מבחינה היסטורית; הפרק עוסק בתודעה ובמסורת שנבנו סביבו, לא בעובדה ההיסטורית.
• הבבלי מציג סיפור פוליטי של התנגדות לרומאים (המערה, הלשנת יהודה בן גירים), בעוד המקורות הארץ-ישראליים מוחקים את הממד הפוליטי והופכים אותו לסיפור פנים-יהודי על סמכות הלכתית.
• לפי מחקריו של פרופ' אלחנן ריינר, מסורות גליליות שהיו במקור על יהושע בן נון — שלפיהן מת בל"ג בעומר ונקבר בגליל — עברו טרנספורמציה ו'הודבקו' לרבי שמעון בר יוחאי בזכות עוצמת מורשת הזוהר.
• ההילולה במירון השתנתה מקצה לקצה: בשנות ה-20 נתפסה כחג ציוני שאליו שלחו אוטובוסים של בני נוער, בהמשך קיבלה אופי של עדות המזרח, ובעשורים האחרונים עברה 'חרדיזציה' עד כדי הפרדה בין גברים לנשים.