שבועות חג בלי תאריך

חג בלי תאריך: איך השאלה התמימה מתי חל שבועות הסתירה מאחוריה מאבק זהות פוליטי ופרשני בן אלפיים שנה.

יואל קרצ'מר ואיריס אבן בוחנים את חג השבועות כחג עמום במיוחד במקרא, שאין לו תאריך מפורש ואף אינו מוזכר בנביאים, בכתובים או בתיאור מתן תורה. הם עוקבים אחר הביטוי הסתום ממחרת השבת בספר ויקרא, שממנו מתחילים לספור את העומר, ומראים כיצד פרשנויות שונות שלו הולידו תאריכים שונים לחלוטין לחג בקרב קבוצות יהודיות שונות. הפרק סוקר את מסורות כת מדבר יהודה (מגילת המקדש), ספר היובלים, ביתא ישראל (יהודי אתיופיה), השומרונים והקראים מול מסורת הפרושים וחז''ל שהתקבעה לבסוף בו' בסיוון. הדיון מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה יהודית, מחלוקות הלכתיות עתיקות והקשר שבין לוח שנה לזהות קבוצתית. שווה האזנה למי שרוצה להבין כיצד שאלה קלנדרית הפכה לזירת מאבק על עצם מהותו של החג ועל השאלה איזו תורה מקבלים.

תובנות מרכזיות

• במקרא שבועות הוא חג אמורפי ללא תאריך מפורש וללא אזכור של מתן תורה; הוא אף אינו מוזכר כלל בנביאים ובכתובים, מה שהפך אותו פתוח לפרשנות ולמחלוקת.
• כל המחלוקת על מועד החג נובעת מהביטוי 'ממחרת השבת' בספר ויקרא: האם 'שבת' פירושה יום טוב של פסח (ומכאן ו' בסיוון) או שבת ממש (ומכאן ספירה משתנה החל מיום ראשון).
• לפי לוח השמש של מגילת המקדש וספר היובלים שבועות תמיד חל ביום ראשון, ט''ו בסיוון; אצל ביתא ישראל וקהילות נוספות החג נופל באמצע סיוון ולא בתחילתו.
• מגילת המקדש רואה בשבועות חג חקלאי בלבד (הראשון משלושה חגי ביכורים), ואילו ספר היובלים מתפלמס עם תפיסה זו ומדגיש שזהו גם חג מתן תורה.
• חז''ל ויוספוס מחזיקים בעמדת המיעוט שהתקבלה לבסוף; חז''ל אף ציינו 'יום ניצחון' על הכתות החולקות, וייתכן שהמאמץ לקבע את ו' בסיוון נועד לחזק את זיהוי שבועות כחג מתן תורה.