השיעור החותם בסדרה עובר משפת הנגלה אל תודעת הסוד והקבלה, וטוען שהמהותנות הקבלית דווקא פותחת מרחב גמיש ועשיר ליחסי גבר ואישה — ולא כלא אותם בתבנית קבועה.
זהו השיעור החמישי והאחרון בסדרה של הרב אמנון דוקוב על יהדות ופמיניזם, ובו הוא ממקם תחילה את ארבעת השיעורים הקודמים (סקירת הפמיניזם, נקודות החיכוך וההתנגשות, שיקול הדעת בין גישה ליברלית-מאמצת לגישה שמרנית-דוחה, והצעות למפגש פורה) ואז עובר במכוון למישור אחר לגמרי. הרב מבהיר שאינו בא לדבר 'בשם' הקבלה אלא להשתמש בציורים שמקורם בתורת הסוד, תוך הקפדה חדה שלא לערבב נגלה ונסתר ('הארץ' מול 'השמיים'). לב השיעור הוא המושג מהותנות — התפיסה הקבלית שהעולם מלא מהות ומשמעות, וכי ההתעלמות המודרנית מהמטענים של הזכרי והנקבי אינה מבטלת אותם אלא רק דוחקת אותם ללא-מודע. השיעור מתאים למי שמתעניין במחשבה יהודית עמוקה ובמפגש בין מסורת לפמיניזם, ומציע כלי ניתוח רוחני ולא פתרון פרקטי. עיקר העניין הוא הניסיון של הרב להראות שהמבנה של 'משפיע ומקבל' אינו גוזר בהכרח היררכיה קבועה בין איש לאישה.
תובנות מרכזיות
- אי אפשר לפתור בעיות מעולם הנגלה באמצעות מבנים מעולם הנסתר — לעשות זאת הוא בבחינת 'נבואה' שאין לנו, ולכן יש להבדיל בין השפות ולא לערבב אותן.
- ההתעלמות המודרנית מהמטען של הזהויות הגברית והנשית אינה מעלימה אותן; הן ממשיכות לפעול בלא-מודע, ולכן 'נתייחס לכולם כבני אדם' עשוי לתת רווח טקטי קצר-טווח אך לא פתרון אמיתי.
- המהותנות הקבלית אינה חד-ערכית: אותו מבנה יסוד של זכרי ונקבי 'לובש צורה ופושט צורה', ומה שפסיבי בהקשר אחד יכול להפוך לדומיננטי ואקטיבי בהקשר אחר.
- החמקנות של הציורים הקבליים אינה חולשה אלא עושר — הניסיון להגדיר את חיי האדם בקטגוריות חדות וחתוכות, כמו במדעי הטבע, מחמיץ את עושר החיים.
- עקרון ה'התכללות' קובע שכל מבנה שמופיע במקרו (כמו חסד ודין בכלל אילן הספירות) חוזר ומתגלה גם במיקרו, בכל פרט ופרט — מה שמרכך כל גזירה היררכית פשטנית.
אם תודעת היסוד הקבלית מגדירה את האישה כמקבלת פסיבית ומתמסרת מול האיש המשפיע, ומקבילה זאת ליחס שבין הקדוש ברוך הוא לעולם — האם בכלל יכול להיווצר מתוכה שוויון?