הרב שניאור גרוזמן | ט"ו באב - חג אהבת ישראל

איך היום הכי עצוב בלוח (תשעה באב) הופך תוך ימים ספורים ליום הכי שמח — ט"ו באב, חג השידוכים והרווקים שכולנו שכחנו את משמעותו האמיתית.

השיעור עוסק בחג ט"ו באב (חמישה עשר באב) ובשאלה איך יום שנמצא ימים ספורים אחרי תשעה באב, היום העצוב ביותר, הפך לפי המשנה במסכת תענית ליום הטוב ביותר לישראל יחד עם יום הכיפורים. הרב מתאר את ה'דייטינג' הצנוע של בנות ירושלים שיצאו לכרמים בבגדים לבנים שאולים — כדי לא לבייש את מי שאין לה ולתת לכולן הזדמנות שווה, תוך התמקדות בפנימיות ולא ביופי החיצוני. הוא פותח לעבור שש סיבות היסטוריות מהגמרא שהפכו את היום לחג גדול, ומגיע לשלוש מהן: פסקו למות מתי המדבר, הותרו השבטים לבוא זה בזה, והותר שבט בנימין לבוא בקהל. השיעור מתאים למי שמחפש להבין את המשמעות הפנימית של החג כ'חג אהבת ישראל' ולא רק כיום מתנות ופרחים.

תובנות מרכזיות

• המשנה במסכת תענית קובעת ש'לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים' — דווקא יום הכיפורים נמנה כיום השמח ביותר, יחד עם ט"ו באב.
• ט"ו באב במקורו אינו חג לנשואים אלא חג הרווקים והרווקות — חג שידוכים שנועד לבחורים ולבחורות.
• בנות ירושלים יצאו לכרמים בבגדים לבנים שאולים זו מזו, כדי לא לבייש את מי שאין לה ולהעמיד את כולן בנקודת פתיחה שווה — ערך של אהבת ישראל ושוויון הזדמנויות.
• ההכוונה לבחורים הייתה 'אל תיתן עיניך בנוי אלא תן עיניך במשפחה' — להסתכל על הערכים, המשפחה והפנימיות ולא על היופי החיצוני, על פי 'שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל'.
• מתי המדבר חדלו למות דווקא בט"ו באב: כל ליל תשעה באב במשך ארבעים שנה היו נכנסים לקברים שחפרו, וחלקם מתו וחלקם קמו, עד שבירח המלא של ט"ו באב הבינו בוודאות שהגזרה תמה והם נכנסים לארץ במתנה.