הרב שניאור גרוזמן | האדם - שכל או רגש? • פרשת שופטים

מהפסוק "כי האדם עץ השדה" בפרשת שופטים נחשפת תשובה מפתיעה לשאלה מי באמת מגדיר את האדם — השכל המבריק שלו או דווקא הרגשות והמעשים שמתחתיו.

הפרק יוצא משאלה שהוצגה למרצה בישיבה — מי הוא האדם, השכל שלו או הרגשות שלו — ומראה שכששואלים על מישהו "האם הוא בן אדם (מענטש)" מתכוונים לתכונותיו ולא לחדות שכלו. דרך הפסוק "כי האדם עץ השדה" מדיני המלחמה בפרשת שופטים, ודרך שאלת רבי יוחנן במסכת תענית, מוסבר ההבדל בין עץ פרי שאין לכרות (תלמיד חכם הגון שלומדים ממנו) לעץ סרק שכן כורתים (תלמיד חכם שאינו הגון). על פי דרוש החסידות, ה"צומח" שבאדם הם רגשותיו ואופיו, והמסר הוא שאדם שלם אינו נשאר רק ברובד השכלי־פילוסופי אלא מוריד את חכמתו אל חיי המעשה בפועל. מתאים למי שמתעניין בפרשת השבוע, במחשבת היהדות ובחסידות בשפה נגישה.

תובנות מרכזיות

• כששואלים אם מישהו "בן אדם" או "מענטש" מתכוונים לתכונותיו ולרגשותיו, לא לחדות שכלו — וזה רמז שהאדם מוגדר ביותר מהשכל בלבד.
• תשובת רבי יוחנן בתענית: עץ הפרי שאין לכרות = תלמיד חכם הגון שלומדים ממנו תורה, ועץ הסרק שכורתים = תלמיד חכם שאינו הגון שיש להתרחק ממנו.
• על פי דרוש החסידות האדם הוא "עולם קטן" שיש בו דומם־צומח־חי־מדבר, וה"צומח" שבו הם הרגשות והאופי — שכמו צמח גדלים ומתעצמים עם השנים מבסיס שניכר כבר מינקות.
• אדם שלם אינו נשאר רק ברובד השכלי או הפילוסופי שבראש, אלא מוריד את החשיבה הנפלאה אל חיי המעשה ואל הפרקטיקה שלו.
• משל המרצה שמסביר את נזקי העישון ואז מדליק סיגריה בחוץ ממחיש את הפער המסוכן בין הידע התיאורטי לבין ההתנהגות בפועל.