פרצופה של המדינה

דרך שלושה סרטי מופת ומשפחת פונדה, הפרק עוקב אחרי איך החברה האמריקאית והקולנוע שלה השתנו לחלוטין בין שנות ה-50 לשנות ה-60.

בפורמט שהוא מכנה 'הטוב, הרע והמכוער', איתן גפני בוחן את ההיסטוריה החברתית של אמריקה דרך משפחת פונדה — הנרי פונדה ובנו פיטר פונדה — ושלושה סרטים שהם שיחקו בהם. הוא מתחיל ב'12 המושבעים' של סידני לומט (1957), שבו הנרי פונדה מגלם את הפנטזיה הליברלית הלבנה האידיאלית של שנות ה-50, וממשיך ל'היו זמנים במערב' של סרג'ו ליונה (1968), שבו אותו פונדה הופך לרשע ולמלאך מוות — אמירה על מה שקרה לאמריקה אחרי וייטנאם, מאבקי הגזע ועליית האלימות בשנות ה-60. הפרק מנתח לעומק את ההקשר ההיסטורי של שנות ה-50 השמרניות-פוריטניות מול הזעזועים החברתיים של שנות ה-60, ואיך אלה חלחלו לקולנוע. מתאים לחובבי קולנוע קלאסי ולמי שמעוניין בקריאה אנתרופולוגית-חברתית של ההיסטוריה האמריקאית דרך המסך.

תובנות מרכזיות

• אותו שחקן, הנרי פונדה, מגלם תוך עשור גם את התגלמות החלום הליברלי-לבן ב'12 המושבעים' וגם את השטן/מלאך המוות ב'היו זמנים במערב' — ובכך מסמן את השינוי שעברה אמריקה.
• ליהוק של הנרי פונדה כנבל אצל סרג'ו ליונה היה אמירה רדיקלית: לקיחת האייקון האידיאליסטי-אמריקאי של שנות ה-50 והפיכתו לדמות המלוכלכת ביותר בקריירה של ליונה.
• גפני טוען שזו עוול שסידני לומט אינו נחשב מהבמאים החשובים של הקולנוע האמריקאי, וייתכן שזה בגלל שלא היה לו סטייל ויזואלי ייחודי משלו אלא היה 'ג'רני-מן' שמחליף ז'אנרים בהצלחה.
• התהליכים החברתיים של שנות ה-60 — דור הפרחים, וייטנאם, שחרור האישה, זכויות לשחורים — חלחלו לקולנוע בעיקר בשנות ה-70, דרך במאים 'אולד-סקול' כמו לומט וארתור פן ('בוני וקלייד').
• גפני מצביע שמתחת לאידיאל הליברלי-הלבן של פונדה ב'12 המושבעים' הסתתרה לעיתים שנאת זרים — תופעה שסרטים מאוחרים כמו 'גט אאוט' חשפו.