פיסת הנייר האחרונה

כשהנייר לעיתון של נערי גטו תרזין עומד להיגמר, הם נדרשים להחליט עד כמה הם מוכנים להסתכן ולוותר כדי שהיצירה תמשיך לחיות.

פרק חמישי בהסכת ילדים מנחה (מנחה: יובל מלחי) שמספר את סיפורם של נערי המעון בגטו תרזין שמוציאים עיתון מצויר בעבודת יד. בפרק זה איוון, המאייר הראשי, מגלה שכמעט נגמר לו הנייר, ובכל זאת מוותר על דף אחרון לטובת חברו פאבל החולה במרפאה. הנערים מתלבטים כיצד להשיג עוד נייר, שוקלים אפילו לגנוב ממשרד הגטו, ולאחר ביקור מאיים של ה'חיפושיות' שהורסות את ציוריו של איוון הוא מחליט לוותר על העיתון כדי לא לסכן איש. הפרק מתאים להאזנה משותפת של ילדים והורים, ומשלב סיפור עלילתי עם הסברים תיעודיים על החיים בגטו תרזין.

תובנות מרכזיות

• בגטו תרזין לא היה כסף או חנויות רגילות, ואנשים סחרו בחילופי דברים: סבון תמורת חוט ומחט, ריבה תמורת כפתור, ואפילו כובע תמורת נייר.
• ילדים מתחת לגיל 16 לא נחשבו עובדים רשמיים, אך שובצו לעבודות חקלאות שבהן יכלו לעיתים לאכול מעט ירקות כשהגרמנים לא הביטו.
• איוון מעדיף לתת את הנייר האחרון לחברו פאבל החולה ('זה יותר חשוב מהכל') על פני הוצאת גיליון נוסף, ובכך מציב את הידידות לפני היצירה.
• ה'חיפושיות' היו כינוי לנשים גרמניות שחיטטו בחדרים בחיפוש אחר ראיות לבריחה, והופכות בתוך רגע את החדרים הקטנים על פיהם.
• כשהעיתון נראה אבוד, החברים מוותרים יחד על ארוחת הבוקר שלהם ומחליפים את פרוסות הלחם בנייר, מתוך הבנה ש'העיתון הזה חשוב לכולנו'.