הירו [התשובה]

סיפורו של הירו אונודה, קצין יפני שנשלח לאי לובנג בפיליפינים בסוף מלחמת העולם השנייה והמשיך להילחם בג'ונגל גם אחרי שהמלחמה כבר נגמרה — כי סירב להאמין לכרוזים שהכריזו על הכניעה.

דורון פישלר מספר מההתחלה את סיפורו המפורסם של הירו אונודה, קצין צעיר בצבא היפני שאומן בתוכנית סודית ללוחמת גרילה מאחורי קווי האויב ושאחד הדברים שהוטמעו בו היה לפקפק בכל מידע שמגיע מהאויב, כי תמיד יכולה להיות מלכודת. אונודה נשלח בסוף 1944 לאי הקטן לובנג בפיליפינים כדי להפוך את החיילים שם לכוח גרילה ולפוצץ את הרציף ואת מסלול הנחיתה, אך נכשל במשימה כשהאמריקאים הפגיזו וכבשו את האי. הפרק מתאר בפירוט את החיים הקשים של אונודה ושלושת חבריו בג'ונגל — אורז, גשם בלתי פוסק, נמלים, גיחות מסוכנות לגנוב בננות ופרות מהמקומיים — ואת הכרוזים האמריקאיים שהוטלו מהאוויר והכריזו שהמלחמה נגמרה. הפרק מתאים למי שאוהב סיפורים היסטוריים מסופרים היטב, ומראה כיצד דווקא האימון לפקפק בכל הוא שגרם לאונודה לא להאמין לאמת.

תובנות מרכזיות

• האימון המיוחד שעבר אונודה הטמיע בו לפקפק בכל מידע ולהניח שכל הודעה מהאויב היא מלכודת — ובדיוק התכונה הזאת היא שגרמה לו אחר כך לא להאמין שהמלחמה נגמרה.
• התרבות היפנית של אותה תקופה ראתה בכניעה חרפה: חייל שנפל בשבי ושב הביתה עמד למשפט צבאי שעונשו מוות, והסיסמה 'מאה מיליון תכשיטים שבורים' הכינה את הציבור להילחם עד היפני האחרון.
• אונודה נכשל כבר במשימתו הראשונה — לפוצץ את הרציף ומסלול הנחיתה — כי מפקדי הבסיס המקומי לא צייתו לו וקיוו שעדיין תגיע ספינה שתיקח אותם הביתה.
• החיילים זיהו את הכרוזים האמריקאיים כזיופים בגלל פרטים קטנים: שגיאות כתיב, ניסוחים מוזרים, אזכור של 'פקודה קיסרית ישירה' שנשמע בלתי סביר, וכותרת שגויה — וכל אלה חיזקו את האמונה שזו תרמית.
• מציאת עטיפות מסטיק ליד עקבות חיילים אמריקאים המחישה לאונודה את הפער: בעוד היפנים אוכלים אורז עם נמלים, האמריקאים חיים בנוחות כזו ששולחים לחייליהם מסטיקים.