מה הקריירה שלכן מעניקה לילדיכן? (חוץ מפרנסה, כמובן)

המתח הבלתי פוסק בין להיות אמא לבין להיות אישה יוצרת ומתפרנסת, והדרך לאחות את הפיצול ולהרפות מאשמה.

בלייב בוקרי המנחה צוללת אל הקונפליקט שבין האימהות לבין ההגשמה העצמית, הקריירה והפרנסה של נשים, דרך סיפור אישי על סדנת תנועה עם אמהות בחופשת לידה שכולן זיהו מתח באזור הכתפיים והחזה. היא משתפת מחלומות חרדה חוזרים על איבוד הילדות לקראת כל פרויקט גדול, ומציעה לראות באימא ובמנהיגה שתי פרסונות שיכולות להתיידד ולתמוך זו בזו. בהמשך היא יוצאת חוצץ נגד שני 'מיתוסים' רווחים: שהשנים הראשונות בינקות חורצות את גורלנו, ושאושר הוא היעדר צרות. הפרק מיועד לנשים אמהות עם עסק או קריירה שמתמודדות עם אשמה ופיצול, ומציע מבט מרענן שמעצים בחירה והווה על פני דטרמיניזם של עבר.

תובנות מרכזיות

• אזור הכתפיים והחזה נושא מתח רב סביב הנתינה האימהית, האגו ואופן ההופעה שלנו בעולם — ובסדנה כל האמהות בחופשת לידה זיהו אותו כאזור הטעון ביותר.
• האימא והמנהיגה הן שתי פרסונות שניתן ללמד להתיידד ולתמוך זו בזו, במקום לחיות בפיצול שבו כל בחירה מרגישה כהזנחה של הצד השני.
• המנחה כופרת בתפיסה הפסיכולוגית שהינקות חורצת את הגורל — היא טוענת שהדינמיקות וההתמודדות בהווה משפיעות יותר, ומספרת על מטופלת שהביאה אירוע מלפני 73 שנה כהוכחה לחוסר הפרופורציה.
• התפיסה שמטילה על האם אחריות בלעדית לעיצוב הנפש היא 'בלתי נסבלת ולא הוגנת' — יש גם אב, אחים, מורים, חברים והחיים עצמם.
• אושר אמיתי ובר-קיימא נובע מתהליכי יצירה, מאמץ והתחככות בקושי ולא מהיעדר צרות — דווקא ילדות לא 'מרופדת' לימדה אותה את הביטחון 'תזרקו אותי במדבר ואני אסתדר ואעשה כסף'.