אחרי גירוש ספרד, חידוש הסמיכה של מהר"י בירב בצפת מוליד דור של ענקי הלכה — מרן רבי יוסף קארו ותלמידיו — שפותחים את תקופת האחרונים בארץ ישראל.
הפרק חוזר מאשכנז לארץ ישראל ומתאר את ריכוז גולי ספרד בשתי הערים צפת וירושלים במאה ה-16. במרכז עומד חידוש הסמיכה שיזם רבי יעקב בירב (מהר"י בירב) בצפת על פי שיטת הרמב"ם, ההתנגדות של רבי לוי בן חביב (הרלב"ח) מירושלים, וארבעת דורות הסמוכים שנמשכו ממהר"י בירב — כולל מרן רבי יוסף קארו שעצמו סמך תלמידים. הרב שילת סוקר את גדולי הדור ויצירותיהם: מהר"ם אלשיך (שו"ת ופירוש התנ"ך), מהרי"ט צהלון (שו"ת שמובא הרבה במשנה ברורה ובאחרונים), רבי אלעזר אזכרי בעל ספר חרדים ופירושו על הירושלמי, רבי סולימן אבן אוחנה שהגהותיו על מדרשי ההלכה התגלו דרך פירוש רבי דוד פרדו, מהר"ם גלאנטי רבה של צפת, ורבי שלמה עדני בעל מלאכת שלמה על המשניות. הפרק מתאים למי שמבקש מפה כרונולוגית של מעבר ספרות ההלכה מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים, ולמתעניינים בקשר שבין גדולי ההלכה למקובלי צפת.
תובנות מרכזיות
- חידוש הסמיכה של מהר"י בירב לא נכשל מיד כפי שמקובל לחשוב — הוא נמשך כארבעה דורות, ממהר"י בירב דרך רבי יוסף קארו ועד נכדו רבי יעקב בירב השני, וקנה לסמוכים סמכות עקרונית לדון דיני קנסות (שאף בוצעה בפועל בבתי דין של שלושה).
- פירושו של רבי אלעזר אזכרי בעל ספר חרדים על הירושלמי נשמר רק על שתי מסכתות — ברכות וביצה — וחשיבותו עצומה כי לפני פירושי 'פני משה' ו'קורבן העדה' כמעט לא נשתמר שום פירוש קדום על הירושלמי.
- דמותו של רבי סולימן אבן אוחנה זוהתה רק בעקיפין: רבי דוד פרדו מצטט בפירושו על הספרי 'הרש' (ראשי תיבות שמו) שוב ושוב, וכך התברר שכתב הגהות על כל ששת סדרי משנה ועל מדרשי ההלכה.
- מחבר 'מלאכת שלמה' רבי שלמה עדני, יתום ועני שהגיע מתימן דרך צפת לירושלים, שילב בפירושו לא רק הבנת המשנה אלא בעיקר בירור נוסחאות — בעזרת מקורות נדירים כמו פירוש הרמב"ם בערבית.
- שתי תופעות מקבילות של 'ביטול עצמי' של מחברים: גם רבי שלמה עדני (שהעתיק את התוספות יום טוב לתוך ספרו כשהגיע לידו) וגם הרמ"א (שצמצם את דרכי משה כשהגיע לידו הבית יוסף) הקטינו את יצירתם מתוך ענווה בפני חכם שקדם להם.
מי זה ה'רש' המסתורי שרבי דוד פרדו מצטט שוב ושוב בפירושו על הספרי — ואיך מתוך ראשי תיבות אחד התגלה שחכם מקובל ממרוקו כתב הגהות על כל מדרשי ההלכה?