מסע בין גדולי חכמי איטליה ויוון במעבר מתקופת הראשונים לאחרונים, ובמרכזו השאלה: מתי מותר לחלוק על תלמיד חכם ומתי זה גולש לפסילה אסורה.
הפרק סוקר את דמויותיהם וחיבוריהם של חכמי איטליה ויוון בראשית תקופת האחרונים: רבי עובדיה מברטנורא ופירושו הנפוץ על המשנה, רבי יהושע בועז בעל 'שלטי הגיבורים', 'עין משפט נר מצווה' ו'מסורת הש"ס' שעל גיליון הגמרא, ומהר"ם פדובה (רבי מאיר קצנלנבוגן) שהיה הפוסק המוביל באיטליה ובן דורו של הרמ"א. ביוון מתמקד הרב שילת ברד"ך (רבי דוד הכהן) ובתשובותיו הארוכות והמסודרות, וברבי בנימין מתתיה בעל 'בנימין זאב'. דרך הסכסוך החריף סביב רבי בנימין זאב, הרב שילת מסיק שפסילת תלמיד חכם אינה דבר פשוט, ושהרמ"א המשיך לסמוך על דבריו למרות הניסיונות לפוסלו. הפרק מתאים למי שמבקש להבין את שרשרת ספרות ההלכה ואת מקורם של הכלים שעל גיליון הגמרא.
תובנות מרכזיות
- כל מה שמופיע בשולי גיליון הגמרא — 'עין משפט נר מצווה', 'מסורת הש"ס', וסימני הרי"ף והמרדכי — מקורו ברבי יהושע בועז, חכם איטלקי מראשית תקופת האחרונים.
- פירוש הברטנורא הנפוץ על המשנה הוא שילוב מיומן: פירוש הרמב"ם למשנה, יחד עם פירושים קודמים כמו פירוש המשנה לרא"ש על זרעים וטהרות, בתוספת דברים משלו.
- 'שלטי הגיבורים' של רבי יהושע בועז שימש דורות רבים כמקור היחיד לפסקי ריא"ז (רבי ישעיה אחרון), עד שהודפסו פסקי ריא"ז כספר עצמאי בדור האחרון.
- הרד"ך מיוון כתב תשובות ארוכות וממצות במבנה ייחודי — כל תשובה נקראה 'בית', והתחלקה ל'חדרים', והבית יוסף והרמ"א הביאו את דבריו ונסמכו עליו.
- מהר"ם פדובה הגיה הערות על דפוס הרמב"ם בוונציה, והערות אלו — ששובחו על ידי הרמ"א — מודפסות עד היום בשולי דפוס וורשה הרגיל.
האם מותר לפסול תלמיד חכם? הרב שילת קובע שכל עוד הוא נאמן לתורה — מותר לחלוק עליו אך אסור לפוסלו, ומדגים זאת דרך הרמ"א שסירב לתת לפסילת רבי בנימין זאב להשתרש והמשיך לסמוך על דבריו, תוך השוואה למחלוקות בנות זמננו.